הזוועות שבוצעו על ידי דאע״ש בפריז, ביום שישי 13 בנובמבר, הן אחת המתקפות החמורות ביותר שבוצעו בצרפת מאז מלחמת העולם השנייה. הרציחות המזוויעות היכו אנשים בהלם וחרדה בגלל מספר ההרוגים הגבוה והאופי חסר ההבחנה שלהן.

זו היתה מתקפת הטרור הרביעית הקשורה לדאע״ש תוך שבועיים. קדמו לה אובדן חייהם של 224 הנוסעים ואנשי הצוות של המטוס הרוסי ופיגועי ההתאבדות בביירות ובבגדאד שגבו את חייהם של 61 בני אדם.

דאע״ש מוכן לפגוע בכל קהילה או ארץ שמתנגדת לקיומו ולצמיחתו, כולל ארצות וקהילות מוסלמיות. אבל, לאחר ההתקפות האחרונות כנגד אזרחי צרפת ורוסיה, דאע״ש הצהירו כי הם הותקפו מפני ששתי המדינות פתחו בתקיפות אוויריות כנגד דאע״ש בסוריה. במקרים הללו אנשים מהשורה נטבחו באופן חסר אבחנה בגין הפשעים של הממשלות שלהם, שפועלות רק בכפוף לאינטרסים של המעמדות השליטים.

התגובה של נשיא צרפת פרנסואה הולנד להתקפה בפריז היתה הכרזה על מצב חירום ומתן פקודה למתקפת הפגזות נרחבת נוספת על העיירה א־רקה בסוריה המוחזקת על ידי דאע״ש, שתתבצע במשותף עם ארה״ב. הטילים המתקדמים של שתי המעצמות — שממטירים טרור נרחב, מוות ופגיעות על אזרחים ועל אנשי דאע״ש כאחד — לא יעזרו במאומה למנוע פיגועי טרור נוספים במערב.

היתה זו התגובה הצבאית של ג׳ורג' בוש לפיגועי ה־11 בספטמבר — מה שנקרא "המלחמה בטרור" — שהובילה למצב הקטסטרופלי כיום באפגניסטן ובעיראק והניחה את הבסיס לסכסוכים שמתוכם צמח דאע״ש בעיראק וסוריה.

כשהנשיא הסורי אסד נתקל בהתקוממות עממית המונית נגד הדיקטטורה שלו ב־2011, הוא הזין את המתיחות הבין־עדתית כחלק ממדיניות של "הפרד ומשול". בזמן שהן התנגדו לאסד, מעצמות המערב היו מודאגות מ"המהפכות הערביות" שאיימו על משטרי החסות שלהן. יחד עם השותפים הריאקציונרים שלהן ממדינות המפרץ, הן מימנו וחימשו את האופוזיציה הג׳יהאדיסטית לאסד. זה עזר לדאע״ש לצמוח, תוך כדי ניצול של ההפרדות העדתיות והמצוקות של הציבור הסוני בסוריה ועיראק.

ההפצצות המתמשכות של המעצמות האימפריאליסטיות המערביות (ושל כוחות אסד) מובילות לעוד גיוסים לשורות דאע״ש ודומיו, שעה שסרטונים ותמונות של ילדים שנקרעו לגזרים על ידי אותן פצצות מופצים ברחבי המזרח התיכון והעולם. ועדיין, הטיעון המבחיל של רבים מהפוליטיקאים הקפיטליסטים והפרשנים בתקשורת הוא שדאע״ש יובס רק על ידי עוד הפצצות.

בין מבצעי התקיפות בפריז יש ג׳יהאדיסטים "מקומיים" מצרפת ובלגיה. כפי שמצביע עיתונאי ה"פייננשל טיימס" דיוויד גארדנר: "גם אם מרבית המוסלמים הסונים עוינים את דאע״ש, לג׳יהאדיסטים יש עדיין שני מאגרים גדולים של מצטרפים פוטנציאליים: פליטים מיואשים על גבולות סוריה, ומוסלמים מנוכרים באירופה".

צרפת היא המדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר במערב אירופה, והמדינה האירופית שממנה יצאו הכי הרבה צעירים (יותר מ־1,500) כדי להצטרף לדאע״ש. הצעירים המוסלמים הצרפתים, שמרוכזים בשיכונים גדולים בפרברי הערים, סובלים מאפליה גזענית, מניכור ומאבטלה שמגיעה לכ־40%.

אי־שוויון, גזענות, מלחמות והיעדר הזדמנויות תחת המערכת הקפיטליסטית — זה מה שעומד מאחורי ה"רדיקליזציה" האיסלאמית הימנית. "המרכז למניעת שסע עדתי הקשור לאיסלאם" בצרפת (CPDSI) מעריך כי 80% מהאזרחים הצרפתים בעלי אמונה "איסלאמית רדיקלית" מגיעים ממשפחות לא דתיות.

המאבק בסכנת הטרור

באירופה, דאע״ש ניזון מחוסר שביעות הרצון ומהכעס הלגיטימיים, בייחוד של מוסלמים צעירים. המטרה שלו היא לזרוע פירוד בין קהילות באמצעות הטפה לרודנות דתית ושימוש בטרור, בשביל לחזק את בסיס התמיכה שלו ואת העושר שהוא מחזיק בו. ככל שההתקפות שלו מנוצלות על ידי פוליטיקאים מימין ומהימין הקיצוני לרדיפה של כל המוסלמים והפליטים, כך הוא מצליח יותר, בעיני עצמו, לזרוע חוסר שביעות רצון באוכלוסייה המוסלמית.

אין בידי המעצמות האימפריאליסטיות אפשרות להשמיד צבאית את דאע״ש. על כל פנים, החלשה שלו באמצעות מכות צבאיות לא תעצור צמיחה של ארגונים ג׳יהאדיסטיים ועדתיים חדשים — כפי שכבר קורה ברחבי העולם בכל מקרה. ממשלות לא יצליחו למנוע פיגועי טרור באמצעות עוד אמצעי "אבטחה" ומעקב — יש יותר מדי ערוצי תקשורת ויעדי טרור פוטנציאליים.

מי שיוכל להביס את דאע״ש הם רק מעמד העובדים והעניים הכפריים בעיראק וסוריה, שצריכים לבנות מאבק מאוחד, חוצה־עדות, נגד כל כוחות הריאקציה — המקומיים כמו גם המרוחקים יותר — ונגד כל צורות האפליה.

תנועת העובדים בצרפת, בריטניה ובמקומות אחרים צריכה לפתח עמדה מעמדית משלה, עצמאית לחלוטין מהאינטרסים והצביעות של הממשלות הקפיטליסטיות והמעמדות השליטים. זה חייב לכלול בניית אחדות של עובדים ופעולה נגד טרור, מלחמות והמערכת הקפיטליסטית, שמתאפיינת יותר ויותר באי־שוויון וחוסר יכולת לספק את הצרכים של רוב האנשים.

התקדמות אל עבר שינוי סוציאליסטי היא לא רק רצויה — מדובר בשאלה של חיים ומוות מבחינת חלק מהאנשים. התגובה הטובה ביותר לאירועים היא להצטרף למאבק למען ארגונים דמוקרטיים של מעמד העובדים ורעיונות סוציאליסטיים.