השנתיים האחרונות היו החמות ביותר מאז החלו המדידות. העשור האחרון הוא החם ביותר. שינויי האקלים גובים כבר היום מחיר כבד באפריקה, אסיה ודרום אמריקה. בצורות ושיטפונות ברחבי העולם מאלצים עשרות מיליונים להיהפך לפליטים.

ועידת פריז שהתכנסה בדצמבר האחרון היתה הוועידה הבינלאומית ה־23 של האו״ם בנושא משבר האקלים מאז ועידת האו״ם הראשונה בנושא ב־1992. כל אותן ועידות עד היום כשלו בקידום פתרונות של ממש. פליטות הגזים הגורמות להתחממות רק גדלו. מחצית מפליטות הפחמן בהיסטוריה התרחשו ב־25 השנים האחרונות!

במהלך הוועידה האחרונה בפריז הפגינו כ־785 אלף בני־אדם ב־2,300 ערים ב־173 מדינות בדרישה להפחתה מיידית בפליטות, לפיצוי נפגעי אסונות טבע ולהשקעה מסיבית בפיתוח אנרגיות מתחדשות.

החשש מהתגובה הציבורית במקרה של כישלון נוסף אילץ את משתתפי הוועידה להגיע להסכמות מסוימות על יעדים להפחתת פליטות הפחמן. להודעות בדבר ההישג ההיסטורי לכאורה של הממשלות הקפיטליסטיות והמזהמות של העולם הצטרפו גם חלק מהארגונים הפעילים נגד ההתחממות הגלובלית. אך האם ההסכם באמת מאיים על המשך השימוש בדלקים מזהמים?

הכישלון טמון בשיטה הקפיטליסטית

הכוח העצום של תאגידי הנפט, הפחם והגז מאפשר להם למנוע חקיקה סביבתית וכופה על ממשלות העולם לסבסד תעשיות מזהמות אלו. מצב זה גורם לכך שמקורות האנרגיה המזהמים זולים יותר ולכן רווחיים יותר לשימוש עבור שאר ענפי הכלכלה, בעיקר בזמן גלישה למיתון עולמי, שדוחפת יצרנים לצמצם עלויות.

מרבית הטכנולוגיה הנדרשת לצורך מעבר למקורות אנרגיה חלופיים קיימת כבר. אלא שקיים גם מחסור כרוני בהשקעות יציבות בתחום כדי שהמחיר לשימוש באנרגיות כאלה יהיה "תחרותי". העלייה בשנתיים האחרונות בהשקעה באנרגיות מתחדשות באה לאחר שנתיים של צניחה בהשקעות, והיא מתגמדת לעומת הסכומים שנשפכים לשימור התלות באנרגיה מזהמת. ההשקעות באנרגיות מתחדשות תלויות בקרנות הון ובספקולנטים שמחפשים את "הטרנד החם הבא", בעיקר ב"כלכלות מתפתחות" ולא בארצות הברית או באירופה, וכן בהשקעות של הממשלה הסינית, שגם להן אופי בועתי. אך דווקא על ההשקעות התנודתיות האלו מסתמכים יעדי הפחתת פליטות הפחמן בהסכמי פריז.

מטרת הסכמי פריז היא ליצור רושם כאילו מנהיגי העולם מוכנים לנקוט את האמצעים הנחוצים כדי למנוע את האסון האקולוגי המתפתח. אך ההסכמים מדברים על פתרונות "מבוססי שוק" ומתעלמים למעשה מהכשלים היסודיים של השוק הקפיטליסטי, שביסודו המרדף העיוור של התאגידים הגדולים אחר רווחים.

איך פעלו ממשלות העולם ליישום הסכמי פריז? באנגליה הכריזו על קיצוץ בסבסוד פאנלים סולאריים. בברזיל, חוק חדש מעודד כריתה מסיבית של יערות, ובארה״ב, פצלי השמן ממשיכים לצבור תאוצה. כל אלה צעדים המעודדים פליטת פחמן ששמים ללעג את ההצהרות על "הישג היסטורי".

הדרישות להפחתה מיידית בפליטות, לפיצוי נפגעי אסונות טבע ולהשקעה מסיבית בפיתוח אנרגיות מתחדשות לא קיבלו מענה אמיתי בהסכמי פריז. המאבק כמובן חייב להימשך. ארגוני הסביבה וכן איגודים מקצועיים ומפלגות שמאל צריכים להעצים את המאבק הסביבתי ולדרוש את הלאמת חברות האנרגיה והתאגידים המזהמים, ואת הסבתם לצורכי פיתוח מקורות אנרגיה ירוקה.