"לגברים יש כתפיים רחבות וירכיים צרות, ולפיכך הם בעלי אינטליגנציה. לנשים יש כתפיים צרות וירכיים רחבות. נשים צריכות להישאר בבית; האופן בו הן נבראו מעיד על כך, מכיוון שיש להן ירכיים רחבות ואחוריים כדי לשבת, לבצע את מטלות הבית וללדת ולגדל ילדים" — מרטין לות׳ר, 1531.

במשך מאות שנים שימשו טיעונים ביולוגיים כדי להציג את אי־השוויון ואת "חלוקת העבודה" בין גברים לנשים כ"טבעיים" ו"נצחיים" — כשעל נשים מוטלת האחריות לטפל בילדים ובמשפחה ועל גברים האחריות לפרנס כלכלית.

כיום, רוב הנשים היו פורצות בצחוק אם היה נאמר להן ששכרן נמוך משל גברים מכיוון שיש להן ירכיים רחבות, או מכיוון שהמוח שלהן בעל נפח קטן יותר או בשל איברי הרבייה שלהן. המדע והגישות החברתיות כבר התקדמו! אלא שאפילו במאה ה־21 מספרים לנו פסיכולוגים אבולוציוניים שהתנהגויות "אוניברסליות" — כגון "מתירנות" מינית גברית, אונס ואלימות כלפי נשים, ואפילו הנטייה בקרב גברים לגהץ פחות — מוכתבות לכאורה על־ידי הגנים שלנו, שהם תוצר של תהליך ברירה טבעית. ייתכן שהטיעונים נעשו "מתוחכמים" יותר, אך הרעיון שהביולוגיה היא שחורצת גורל חברתי עדיין לא נעלם מהעולם.

בשנות ה־1970, תנועת הנשים הציבה לעצמה כמטרה לקרוא תיגר על הדומיננטיות הגברית בכלל צורותיה והיתה לה השפעה חשובה על גישות ועל מדיניות חברתית. עם זאת, כמה רעיונות פמיניסטיים רדיקליים התבססו בעצמם על הבדלים ביולוגיים בין גברים ונשים — כשהתמקדו למשל באופיין ה"תומך" וה"דואג" של נשים וב"אלימות" וב"תוקפנות" של גברים. זרמים פמיניסטיים אחרים נמנעו מצורות בוטות כאלו של דטרמיניזם ביולוגי. הם התרכזו תחת זאת במבנים חברתיים — במיוחד בפטריארכיה, שלה הגדרות שונות רבות אך ניתן לסכמה כשליטה ממוסדת של גברים על נשים בחברה. אולם בין שהן מתמקדות בביולוגיה, במבנים החברתיים או בשילוב של השניים, רוב התיאוריות הפמיניסטיות רואות בעליונות גברית תופעה אוניברסלית שאף התקיימה תמיד, ללא כל קשר לבסיס הכלכלי עליו מושתתת החברה. לעומת זאת, הגישה הסוציאליסטית והמרקסיסטית שוללת את הרעיון שהדיכוי שנשים חוות כיום התקיים מאז ומעולם. היא מנתחת את דיכוי הנשים כתופעה ששורשיה החברתיים טמונים בעלייתן של חברות המבוססות על קניין פרטי וחלוקה למעמדות — תהליך שהחל להתרחש לפני כ־10,000 שנה.

הבדלי גישות אלה עשויים להיראות במבט ראשון קטנוניים, עם רלוונטיות מועטה למאבק כיום. אך אין זה כך. מנקודת מבט סוציאליסטית ומרקסיסטית, תיאוריה היא מדריך לפעולה — הדרך להשגת שינוי ולפתרון תחלואי החברה. אם הפטריארכיה מתקיימת כמבנה חברתי שאינו תלוי כלל בחברה המעמדית, ניתן להסיק שהמאבק הראשי, ואף היחידי, שיש לקיים הוא מאבק של נשים כנגד גברים. למעשה זו היתה העמדה שקידמו גישות פמיניסטיות רבות. הגישה הסוציאליסטית והמרקסיסטית, לעומת זאת, רואה בדומיננטיות הגברית, הן במקורה והן בצורתה העכשווית, תופעה המחוברת מיסודה למבניה ולאי־השוויוניות של החברה המעמדית. לכן המאבק הראשי הוא מאבק מעמדי, שבמסגרתו מאבקיהן של נשים נגד הדיכוי הספציפי שלהן משתלבים עם אלה של מעמד העובדים והעובדות באופן כללי למען ארגון מחדש של החברה במטרה לשים קץ לכל צורות אי־השוויון והדיכוי.

על מה אנחנו נאבקות ונאבקים?

• סוף להאשמת הקורבן! דרושים חינוך והסברה הולמים בבתי־הספר, בקמפוסים, במקומות העבודה, ובארגוני העובדים על המיתוסים והעובדות הקשורים באונס.
• מתן שירותי תמיכה הולמים שיספקו מענה משפטי, רגשי ומעשי, לרבות סיוע כלכלי במידת הצורך, לשורדות ולשורדים של תקיפות מיניות, מעשי אונס ואלימות במשפחה.
• די לייבוש התקציבי ולאיומי הסגירה על מרכזי ושירותי סיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות במשפחה ואלימות מינית. השקעה ממשלתית ועירונית בפיתוח ובשיפור השירותים הקיימים.
• תוכנית לבנייה מסיבית של דיור ציבורי ראוי ובר־השגה כדי להבטיח שלנשים שמעוניינות לצאת ממערכת יחסים אלימה יש לאן ללכת.
• הרחבת תנאי הזכאות והיקף הסיוע המשפטי הציבורי כך שכל אישה תוכל לקבל סיוע משפטי מלא לליווי הליכי גירושים. הבטחת הזכות לנישואים וגירושים אזרחיים לכל הזוגות, ללא אפליה — כן להפרדת דת ומדינה.
• הבטחת זכותה של כל אישה להחליט מתי והאם היא מעוניינת להביא ילדים. שיפור השירותים הציבוריים להפסקת היריון והבטחת מימון לביצוע ההליך לכל אישה שמצבה הכלכלי לא מאפשר זאת.
• סוף להפרטה ולייבוש התקציבי של מערכות הרווחה! מאבק לביטול הקיצוץ בקצבאות ונגד כל הגזירות וההתקפות הכלכליות על ציבור העובדות והעובדים ועל העניים.
• מאבק לחברה סוציאליסטית כאלטרנטיבה לחברה שמושתתת על אי־שוויון מעמדי ומגדרי. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי!