עצמאות

במדע המדינה, עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. למעשה לא קיימת עצמאות מוחלטת אלא תמיד העצמאות היא יחסית, החל ממצב של עצמאות כמעט מוחלטת (כמו ארצות הברית) ועד למצב של עצמאות מדומה למעשה (למשל, צרפת של וישי).

עצמאותה של מדינה נמדדת על פי מספר מדדים: מידת עצמאותה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון; מידת עצמאותה הכלכלית; עצמאותה הניהולית; ומידת ההכרה הבינלאומית בעצמאותה.

רוב המדינות מציינות את היום בו הושגה עצמאותן במובן השליטה על מדיניות החוץ והביטחון.

מדינות רבות נוהגת לציין את ייסוד עצמאותן באמצעות הכרזה. בין מדינות אלו ניתן למנות את ישראל ואת ארצות הברית.

צריך להבדיל בין המושג "עצמאות" לבין המושג "אוטונומיה". באוטונומיה (בניגוד לעצמאות) יש ריבונות חלקית של ישות מסוימת, עם שליטה כללית של ישות רחבה יותר.

במהלך ההיסטוריה היו ארבעה גלים גדולים של יצירת עצמאויות:

• 1770–1830: היווסדות ארצות הברית וסיום הקולוניאליזם הספרדי באמריקה הדרומית.
• בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה: בעקבות התפרקותן של האימפריה העות'מאנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
• 1945–1979: נפילתו של האימפריאליזם המודרני באפריקה, באוקיינוס השקט ובמזרח התיכון.
• בתקופת היתפוררותו של הגוש המזרחי שהובילה לגל של פיצולי מדינות והחרזות עצמאות ברחבי הגוש המזרחים.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.