אנג'לה דייוויס
 | |
| לידה |
26 בינואר 1944 (בת 76) ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית  |
|---|---|
| עיסוק |
סופרת, פעילת זכויות אדם, מורה, פילוסופית, אוטוביוגרפית, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאית, פמיניסטית |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת ברנדייס |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנג'לה איבון דייוויס (באנגלית: Angela Yvonne Davis, נולדה ב-26 בינואר 1944 בברמינגהאם, אלבמה) היא פעילה חברתית רדיקלית, סופרת ופילוסופית אמריקנית.
דייוויס נטלה חלק בו"ועדת התיאום הלא-אלימה הסטודנטיאלית" ועם המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית בשנות ה-60 וה-70. היא התפרסמה בשנת 1970 לאחר שקושרה לרציחתו של השופט הארולד האלי, לאחר שזה נחטף על ידי אסירים חברי הפנתרים השחורים שניסו לברוח מהכלא. היא ירדה למחתרת, ושמה נוסף ל"רשימת עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר" של ה-FBI. לאחר שנה וחצי של מנוסה נעצרה ונשפטה. לאחר 16 חודשי מעצר, וקמפיין בינלאומי למען שחרורה זוכתה ומשפטה הפך לאחד המשפטים המפורסמים בארצות הברית.
דייוויס היא פרופסור אמריטה להיסטוריה של המודעות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, בה כיהנה גם כראש החוג ללימודי נשים ומגדר. היא פועלת למען שוויון גזעי ומגדרי ולמען ביטול בתי הכלא במסגרת הארגון "התנגדות קריטית" שייסדה. כמו כן, פרסמה תשעה ספרים העוסקים לרוב במאבק למען שוויון זכויות ובבעיות המגדריות באמריקה.
בשנת 2020 הופיעה ברשימה 100 האנשים המשפיעים השנתית של מגזין טיים, טיים 100.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס נולדה בנולדה ב-26 בינואר 1944 בברמינגהאם, אלבמה, ב"גבעת הדינמיט", שכונה בה היה קונפליקט גזעי חריף.
אמה של אנג'לה, סאלי בל דייוויס, הייתה מהמארגנים של "קונגרס צעירי הדרום השחורים", ארגון שהושפע מאוד מהמפלגה הקומוניסטית. כתוצאה מכך, בילדותה אנג'לה דייוויס הייתה מוקפת בפעילים קומוניסטים, דבר שהשפיע מאוד על השקפת עולמה.
דייוויס זכתה למלגת לימודים באוניברסיטת ברנדייס שבוולת'ם, מסצ'וסטס, שם הייתה אחת משלושת הסטודנטים השחורים היחידים בקרב תלמידי השנה הראשונה. בתקופה הזו היא הכירה את הפילוסוף הרברט מרקוזה והחלה ללמוד אצלו. ב-1962 נכחה ב"פסטיבל הנוער והסטודנטים העולמי" בהלסינקי, פינלדנד. עם חזרתה ב-1963, נחקרה על ידי ה-FBI בנוגע להשתתפות בפסטיבל בעל נותני חסות קומוניסטים.
במהלך שנתה השנייה בברנדייס, בחרה דייוויס בתואר בצרפתית, והתעמקה בפילוסופיה של ז'אן פול סארטר. היא התקבלה לתוכנית לימודים בצרפת של המילטון קולג'. בזמן שהייתה בצרפת, שמעה דייוויס על פיצוץ הכנסייה בברמינגהאם, שבוצע על ידי חברי הקו קלוקס קלאן ב-1963. האירוע השפיע עליה מאוד מכיוון שהכירה באופן אישי חלק מהקרבנות. לקראת השלמת התואר בצרפתית, הבינה דייוויס שבעצם ברצונה להתמקד בפילוסופיה. היא השלימה את לימודיה באוניברסיטת ברנדייס בהצטיינות בשנת 1965, כחברה באחווה היוקרתית פי בטא קפא, הידועה בדבקות במצוינות אקדמית באומנויות ומדעים. לאחר מכן החלה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת פרנקפורט. דייוויס קיבלה מלגה של מאה דולר לחודש, ותחילה גרה אצל משפחה גרמנית. בהמשך עברה עם קבוצת סטודנטים לגור בלופט במפעל ישן. רבים מהסטודנטים שהתגוררה עמם היו פעילים באיגוד הסטודנטים הסוציאליסטים הגרמני, וגם היא לקחה חלק בפעילות שלהם. לאחר שנתיים של לימודים בגרמניה, עברה דייוויס לאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בה השלימה תואר שני. כמו כן קיבלה דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת הומבולדט שבמזרח ברלין.
חייה הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1969 דייוויס עבדה כפרופסור במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). היו לה גם הצעות עבודה מאוניברסיטת פרינסטון ומאוניברסיטת סווטארטמור, אך היא העדיפה את UCLA משיקולי מיקום. באותה תקופה היא הייתה ידועה כפמיניסטית רדיקלית, חברה במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית וקשורה למפלגת הפנתרים השחורים. עקב לחץ ממושל קליפורניה, רונלד רייגן, חבר המנהלים של האוניברסיטה פיטר אותה בשנת 1969, באשמת חברות במפלגה הקומוניסטית. הדבר גרר מחאה של איגוד הפרופסורים באוניברסיטאות האמריקאי. היא הוחזרה לתפקידה כאשר השופט ג'רי פאצ'ט פסק כי לא ניתן לפטר אותה עקב קשריה עם המפלגה הקומוניסטית.
ב-20 ביוני 1970 חבר המנהלים פיטר את דייוויס על שימוש ב"שפה מסיתה" בארבעה מנאומיה. הדוגמאות כללו בין היתר את כינוי המשטרה "חזירים".
דייוויס הייתה ממגניהם של "האחים סולדאד", שלושה אסירים שהואשמו ברצח שומר בבית הסוהר סולדאד שבקליפורניה. ימים ספורים לפני המשפט, צעיר אפרו-אמריקאי חמוש השתלט על אולם בית המשפט, וחטף את השופט הרולד היילי, התובע גרי תומאס ושלוש נשים מחבר המושבעים. חילופי אש פרצו בניסיונם לעזוב את שטח בית המשפט, ובהם נהרגו מספר אנשים, ביניהם השופט. הנשק שבו נהרג השופט היה רשום על שם אנג'לה דייוויס, והיא הואשמה בניסיון חטיפה וברצח. צו מעצר הוצא נגדה ב-14 באוגוסט 1970, וב-18 באוגוסט היא הוכנסה לרשימת עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI. עקב כך דייוויס נמלטה מקליפורניה. היא נעצרה על ידי ה-FBI ב-13 באוקטובר בניו יורק. נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, בירך את ה-FBI על "לכידתה של הטרוריסטית המסוכנת, אנג'לה דייוויס". ב-1972 בית המשפט זיכה את דייוויס מכל סעיפי כתב האישום.
דייוויס הייתה בקשר עם הפנתרים השחורים שפעלו בישראל בשנות ה-70 וסייעה להם ביבוא ובגיבוש האידאולוגיה של מאבקם ששאב השראה ממאבק הפנתרים השחורים בארצות הברית.
דייוויס היא טבעונית בעלת עמדות אקו-פמיניסטיות אשר מצביעות על הקשר בין דיכוי בעלי חיים לדיכוי בני אדם, וכן על הקשר בין השיטה הקפיטליסטית לאופן בו החברה תופסת את בעלי החיים. בכנס שהתקיים בשנת 2012 באוניברסיטת קליפורניה בברקלי טענה כי סוגיית המזון היא אחת מהזירות הגדולות הבאות במאבקים נגד דיכוי, וקראה להרחבת החשיבה הביקורתית בנוגע להמשך שיתוף הפעולה עם תעשיית משק החי על רקע הסבל הרב שנגרם לבעלי החיים. עוד טענה כי בחירתה בטבעונות היא חלק מתפיסת עולם מהפכנית שמבקשת לבחון איך עלינו לפתח חמלה לא רק כלפי בני אדם אלא גם כלפי בעלי חיים, שאינם אלא מוצר צריכה בעולם הקפיטליסטי.[1] באותה שנה, חיוותה את דעתה בנושא זה גם בכנס שהתקיים באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בו טענה כי העובדה שבני האדם מסוגלים לאכול תרנגולת שגודלה בתנאים איומים הכרוכים בסבל רב, בלי שייקחו זאת בחשבון, היא סימן למסוכנות השיטה הקפיטליסטית שמונעת מהחברה לראות בבעלי חיים משהו אחר מעבר למוצר. עוד הוסיפה כי ישנו קשר בין האופן בו אנו מתייחסים לבעלי החיים לבין האופן בו אנו מתייחסים לבני אדם שנמצאים בתחתית ההיררכיה.[2]
דייוויס ידועה כתומכת בקמפיין ארגון ה-Boycott, Divestment, Sanctions נגד הכיבוש הישראלי.[3]
יחס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיקאית האינטרסקס דייוויס הוגינאלית סיפרה בביוגרפיה האישית שלה כי שם הבמה שלה הוא מחווה לאנג'לה דייוויס.
