אפרוח

אֶפְרוֹחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אפרוח
הגייה*	efroakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־ר־ח א, פ־ר־ח ב
דרך תצורה
נטיות	ר' אֶפְרוֹחִים; אֶפְרוֹחַ־, ר' אֶפְרוֹחֵי־

אפרוח בן יום.

1. ציפור בשלבי ההתפתחות הראשונים שלה. להבדיל מגוזל, האפרוח נולד מכוסה פלומה והוא בעל יכולת לספק את צרכיו בכוחות עצמו.

   • "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ" (תהלים פד ד)
   • "כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל-הַבֵּיצִים־לֹא-תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים" ((דברים כב ו))

2. כינוי לתינוק.

   • איזה אפרוח חמוד יש לשכנה שלי.

גיזרון

• השווה לערבית: فَرْخ (פַרְח'); ארמית גלילית: פרחיה, "האפרוחים".

מובאות נוספות

1

"וְאֶפְרוֹחֵ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה" (עדויות ד', ב')

צירופים

• אפרוח שטרם צימח כנפיים
• אפרוח שלא נתפתחו עיניו
• אתמול אפרוח עכשיו ביצה
• כאפרוח בתוך הביצה

תרגום

• אנגלית: young of a bird‏‏‏‏, chick‏‏‏‏
• ערבית: صوص‏‏‏‏, فرخ‏‏‏‏, كتكوت‏‏‏‏

ראו גם

• אפרוחית
• ביצה
• גוזל
• פלומה
• פרגית
• ציפור
• תינוק
• תרנגול

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אפרוח

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרוחים

השורש פרח א

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	צמיחה ולבלוב
גזרה	גזרת שלמים
הופיע לראשונה בלשון	המקרא

נטיות הפעלים

פ־ר־ח א	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	פָּרַח	פּוֹרֵחַ	יִפְרַח	פְּרַח	לִפְרֹחַ
נִפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִפְעִיל	הִפְרִיחַ	מַפְרִיחַ	יַפְרִיחַ	הַפְרַח	לְהַפְרִיחַ
הֻפְעַל	הֻפְרַח	מֻפְרָח	יֻפְרַח	-אין-	-אין-
פִּעֵל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]

השורש פרח ב

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	תעופה ובריחה
גזרה	גזרת שלמים
הופיע לראשונה בלשון	המשנה

נטיות הפעלים

פ־ר־ח ב	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	פָּרַח	פּוֹרֵחַ	יִפְרַח	פְּרַח	לִפְרֹחַ
נִפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִפְעִיל	הִפְרִיחַ	מַפְרִיחַ	יַפְרִיחַ	הַפְרַח	לְהַפְרִיחַ
הֻפְעַל	הֻפְרַח	מֻפְרָח	יֻפְרַח	-אין-	-אין-
פִּעֵל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]