החיילים בבור חבשו מסכות אב"ך ולא נתנו לאיש להיכנס. גם לא לשר הביטחון
השומרים בשער זרקו את כלי הנשק ונמלטו, הרמטכ"ל שומרון נאלץ לנטוש את מכוניתו, וארנס מצא את עצמו מלטף ומרגיע קצין נסער. בלילה שבו נפלו הסקאדים הראשונים, פרצה מהומת ענק בבסיס המטכ"ל בקריה. כך היא נראתה
ימים ספורים לפני מועד פקיעת האולטימטום שניתן לסדאם חוסיין לסגת מכוויית, ערך אל"ם מוטי סער, מפקד בסיס המטכ"ל בקריה, סיור של מפקדי היחידה ברחבי ממלכתו לשם סגירת פינות אחרונות בתוכנית ההיערכות הבסיסית. זו היתה מעין חזרה גנרלית אחרי חצי שנה אינטנסיבית של הכנות. שעה ארוכה עברה הפמליה בין שערי הבסיס, עמדות השמירה, מוצבי השליטה המטכ"ליים, המרפאות, חדרי האוכל ומגורי הבנות. השמש נטתה לערוב, הקור החורפי חדר לעצמות ולאיש כבר לא היתה סבלנות כאשר סער עצר את החבורה למרגלות מגדל מרגנית האייקוני ותבע בפעם המי־יודע־כמה הצעות לשיפור המוכנות. תקיפותו וחזותו הסמכותית ריסנו את רחש הרטינות ורקיעות הרגליים, אבל כשנגד התחזוקה משה לוי הרים את ידו, רצו הקצינים לטרוף אותו.