פופקורן וקולה עם מים

בתגובה על "וחושך על פני האולם", מאת אורי קליין ("הארץ", 22.1)

עד כה נשמעו באוזנינו זעקות רבות וקראנו תיאורים שונים על פגיעותיה הארורות של המגפה. אבל מילותיו של אורי קליין נגעו בי במיוחד וסייעו לי לחשוף אזור שלם אשר נעלם מחיי בשנה האחרונה. הבילוי הטריוויאלי בקולנוע אינו דומה לאחרים. החוויה מתחילה בהחלטה ללכת לסרט ונמשכת בבחירת הסרט, בקניית פופקורן במחיר מופקע וכוס קולה מלאה בקרח, בצפייה בקדימונים, בהרגשת המזגן שמקרר עוד קצת את האולם ובאורות שמתעמעמים אט אט. ואז, בתהליך הדרגתי, נעים ומזמין, אתה מרגיש את עצמך נכנס להוויית הסרט, לעולם הדמיוני במסך הענק שנותן לך את התחושה שאתה שם, גם כשאתה מודע להיותך באולם קולנוע, במציאות הישראלית הנוכחית (באשר היא), ללעיסות הפופקורן ולהפרעות פה ושם.