= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
|
תרבות
שונאים, סיפור אהבהמה הקשר בין תסמונת שטוקהולם לבר רפאלי, שרון גל, מרגלית צנעני ויולי תמיר? מי הפרשן הוותיק שהסתבך בעקבות קלטת לוהטת ונאלץ להתפטר? מי אלוף "ישראל היום" בירידות על "ידיעות אחרונות"? מי מעכב את הספר המעניין של רון מיברג ולמה? מיהו בעל הטור שנחל הצלחה עם יונית לוי וכישלון עם שלמה ארצי? ומה חדש אצל הקונספירטור? כל מה שלא קראתם השבוע בתקשורת
בהשתתפות אסתי אהרונוביץ' |
mako
| פורסם 28/11/13 16:36
|
מי נגד מי. טור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ | עיצוב:
סטודיו mako
קודם נהרוס אותך, אחר כך נלטףלמחרת העיסוק בסיקור הלא בלתי צהוב של פרשת אייל גולן, נסגר ב"ידיעות" עוד מעגל צהוב, לא בלתי מוזר. הכוכב התורן: שרון גל. מה גורם לאדם, ש"ידיעות אחרונות" פירסם נגדו תחקיר ו/או סיקר אותו (לטענתו) באופן שלילי או בלתי הוגן, להחליט כעבור מספר שבועות ו/או חודשים ו/או שנים להתראיין ו/או להעניק בלעדיות דווקא לעיתון שלדבריו כל כך פגע בו? לשרון גל הפתרונים. וגם לאילן רבינוביץ', בר רפאלי, יולי תמיר, מרגלית צנעני, עוזי ארד וצביקה פיק. ביום שישי האחרון, פחות משבועיים לאחר שהמשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו, הוקדש שער מוסף הדגל "7 ימים" ליומנו האישי הנרחב של שרון גל. על פני שישה עמודים נוספים תיאר גל לפרטי פרטים את גרסתו לחודשים הלא קלים שעברו עליו מאז שעזב את ערוץ 10 ועד היום. פרט אחד, כמובן, לא הוזכר: הידיעות השליליות וכתבת התחקיר שפורסמו נגדו באותו "ידיעות אחרונות" חצי שנה בלבד קודם לכן.
נעבור ברשותכם לשטוקהולם. אם להידרש לרגע לעולם הפסיכולוגיה, בתסמונת שטוקהולם מזדהה החטוף עם שוביו ומפתח הזדהות נפשית עם מעשיהם. במקרה של גל, עולה מאליה השאלה מדוע במקום להגיש כמובטח תביעה נגד העיתון שלדבריו פגע בו כל כך, הוא העדיף דווקא לחזור לחיקו של "ידיעות"? שרון גל, למה פרסמת את היומן דווקא בעיתון שערך תחקיר נגדך? היו איזשהן הבנות בינך לבין "ידיעות" שאם התיק במשטרה ייסגר הם יפרסמו את היומן שלך? שרון גל לא לבד. בשיא הפרשה הוא פגש על בסיס קבוע את הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' (מה שלא הפריע לפסיכיאטר לראיין את גל למגזין "ליידי גלובס"). אותו רבינוביץ' – עולם קטן – עבר עם "ידיעות" תהליך דומה עד זהה למסלול שגל סיים רק השבוע. במרץ 2011 פירסם מוסף "7 לילות" תחקיר קטלני על רבינוביץ', שבו נטען בין השאר כי במקרים מסוימים לא שמר על החיסיון הרפואי של מטופליו. רבינוביץ' הפגוע הגיש תביעת דיבה נגד "ידיעות", שכללה טענות קשות וחמורות נגד העיתון. כעבור חודשים אחדים הגיעו הצדדים לפשרה, רבינוביץ' קיבל פיצוי כספי צנוע ומשך את התביעה.
במרץ 2012, שנה לאחר התחקיר המקורי נגד רבינוביץ' ב"7 לילות", נחשפה באותו מוסף פרשת "הכדורים הפסיכיאטרים" בבית האח הגדול (מבית "קשת" וכו', אל שכחו את ההערה האהובה בסוף הטור). גם הפעם מיהר רבינוביץ' להצטייד בעורכי דין ולתקוף בחריפות את "ידיעות". ממש כמו שרון גל, זה לא מנע ממנו לעבור די מהר מעוינות הדדית לחיבוק עם העיתון שהכפיש אותו (לטענתו) בשתי כתבות שער. בחודש יוני 2012 התפרסם יומן פרי עטו של רבינוביץ' על "תופעת הריאליטי" במוסף "7 ימים". כמו במקרה שרון גל, הביקורת של "ידיעות" על רבינוביץ' והביקורת של רבינוביץ' על "ידיעות" היו כלא היו. "אני מסרב לדבר על עצמי". גם רבינוביץ' לא לבד. דוגמה נוספת לריטואל היא בר רפאלי. באוקטובר 2007 התראיינה רפאלי, ממקום מושבה דאז בלוס אנג'לס, למוסף החג של "ידיעות". זמן קצר לאחר מכן העלתה טענות שונות ומשונות נגד "ידיעות" ואיימה בתביעת ענק נגד העיתון על ציטוטים שלה שכביכול סולפו. במכתב התראה ששלחה עורכת הדין של רפאלי נכתב בין היתר: "'ידיעות' יזם ועודד עשיית לינץ' תקשורתי וציבורי בבר רפאלי לאחר שתומרנה בזדון על-ידי כתב העיתון ועורכיו. כבר עם פרסום הקדימון הראשון על הכתבה החל מסע שיסוי נטול עכבות ומתוזמן היטב של ידיעות אחרונות כנגד בר רפאלי תוך רמיסת כבודה וביזוייה, וכל זאת בכוונה לעשותה מטרה לשנאה ולבוז בעיני הציבור".
לינץ'? זדון? שיסוי? בספטמבר 2009, פחות משנתיים אחרי הטענות החמורות של אותה רפאלי נגד אותו "ידיעות", היא התארחה בכתבת שער חיובית ונרחבת במוסף "זמנים מודרניים". במרץ האחרון היא שוב התראיינה ל"זמנים מודרניים", ובחודש שעבר היא קינחה בראיון שער לדנה ספקטור במוסף "7 ימים". שלום לציפי רפאלי, אמא של בר, מה גורם למי ששלחה ל"ידיעות" מכתב כל כך חריף, ללכת ולהתראיין אחר כך מספר פעמים לאותו "ידיעות"?
באוגוסט 2008 פרסם "7 לילות" תחקיר נוקב על התנהלותו העסקית הבעייתית של צביקה פיק. כעבור שנתיים וחצי, בינואר 2011, העניק פיק ראיון לאותו מוסף ממש. חלפו שבעה חודשים ובאוגוסט 2011 התפוצצה פרשת מרגלית צנעני. "ידיעות" הירבה לסקר את הסתבכותה של הזמרת, כולל תחקיר עליה שפורסם ב"מוסף לשבת". שיא של עיתונות צהובה הושג כאשר "ידיעות" פרסם על גבי העמוד האחורי תמונה אכזרית ובלעדית של צנעני במדי אסירה, שצולמה בתוך הכלא (ושבעקבותיה נפתחה חקירה פנימית בשב"ס). צנעני ומקורביה תקפו בבוטות את "ידיעות". זה ממש לא מנע ממנה, כעבור חמישה חודשים בלבד, בינואר 2012, להעניק ולקבל ראיון שער מפרגן במוסף "7 לילות".
התופעה המעט משונה – של קורבנות הבוחרים להתראיין דווקא לעיתון שתקף אותם – אינה רק נחלת השואו ביז. בינואר 2007 פורסם במוסף "7 ימים" תחקיר לא מחמיא על שרת החינוך דאז, יולי תמיר. כעבור שבעה חודשים בלבד, באוגוסט 2007, התראיינה תמיר לאותו המוסף וקיבלה כתבת שער מפרגנת.
עוזי ארד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, ספג מ"ידיעות" לאורך שנים שורה של כתבות שליליות, שתחילתן כבר בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, בעת שארד שימש יועצו המדיני. באותה תקופה פורסם נגדו תחקיר של גיא לשם וענת טל-שיר. בשנים האחרונות, כאשר חזר ארד למרכז הבמה, זכה מחדש ללא מעט כותרות נזיפה מ"ידיעות". זה לא מנע ממנו להעניק ל"ידיעות" שני ראיונות: האחד לאריאלה רינגל-הופמן ב"מוסף לשבת", במאי 2011, יומיים בלבד לאחר ש"ידיעות" קטל אותו בעמוד הראשון, עם הכותרת הראשית "המדליף הלאומי". את הראיון השני העניק ארד כעבור עשרה חודשים, לנחום ברנע ושמעון שיפר, באותו מוסף ממש. (ובמאמר מוסגר – כל עוד ארד נמנה עם הגרעין הקשה של נאמני נתניהו, ב"ידיעות" כתבו נגדו. מהרגע שבו ארד בחר לתקוף את נתניהו – "ידיעות" עבר לסקר אותו באופן אוהד וחיובי).
עוזי ארד, למה בחרת להתראיין, ועוד פעמיים, לעיתון שכל הירבה להתנכל אליך? בהינתן כל הדוגמאות הללו, אפשר להניח שלא ירחק היום עד שנזכה לראיון שער אוהד ובלעדי עם אייל גולן, באותו עיתון שרק בסוף השבוע האחרון פירסם תחקיר בן ארבעה וחצי עמודים על התנהגותו הפסולה. מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו גאים על כך ש'ידיעות אחרונות' מוביל בכיסוי הישגי של כל האירועים המשמעותיים שמתרחשים במדינה, בין אם זה פרשת אייל גולן, בין אם זה הסכם הגרעין עם איראן, היחסים של עוזי ארד בלשכת ראש הממשלה, ועד הסיקור המרגש השבוע עם מותו של אריק איינשטיין. אנו גם גאים על כך שכל מי שיש לו משהו חשוב או מעניין לומר לציבור בוחר לעשות זאת ב'ידיעות אחרונות', כי הוא מבין שיקבל ב'ידיעות אחרונות' את הבמה המקצועית וההגונה ביותר". הקוצ'מוץ' של פולהנכון לעכשיו, הסיכוי שג. יפית תהיה בסופו של יום בעלת המאה ובעלת הדעה בערוץ 10 נמוך עד קלוש. למרות זאת, בקומה ה-15 בבית הורד דיברו גם השבוע על ההפתעה, שלא לומר תדהמה, שאחזה במנכ"ל הערוץ רפי גינת כשנודע לו ברגע האחרון ממש – רק בעקבות בקשת תגובה של לי-אור אברבך מ"גלובס" – על עסקת לאודר-יפית.
הכתבה של ליאורה הייתה נחמדה וידידותית. כשחזר השידור לאולפן, עברו המגישות לשוחח עם הילה אלרואי, כתבת הבריאות של חדשות 10. אלרואי, שכנראה לא הייתה מודעת למערך החברויות מאחורי הקלעים, אמרה משהו כמו "כוסות רוח למת", מה שגרם לעוגמת נפש גם למטפלת ד"ר פולה וגם למטופלת גרייבסקי. מיכל גרייבסקי, תרצי להגיב? ד"ר פולה בליק-דיין סירבה להגיב. למה באמת עזב יוסי מלמן את "הארץ", ואיך קשורים לזה אלוף במיל', חוקר פרטי וקלטת לוהטת?עיתון "הארץ" הוא מאמין גדול בשקיפות. בשנה האחרונה פורסמו בו לפחות שלושה מאמרי מערכת הקוראים לשקיפות בכל הקשור להוצאות מעון ראש הממשלה, דיוני ועדת השרים לחקיקה, ותקציב השירותים החשאיים. גם העורך הראשי, אלוף בן, נדרש במאמר פרי עטו לחשיבות השקיפות השלטונית. טיפ טיפה חבל שהשקיפות הזו נעצרת על מפתן דלתו של "הארץ". בפרשייה הבאה רב הנסתר על הגלוי. גיבוריה הראשיים הם עיתונאי ותיק, קצין בכיר וחוקר פרטי. העיתונאי הוא יוסי מלמן, לשעבר פרשן "הארץ" לענייני מודיעין, טרור ונושאי גרעין. הקצין הבכיר הוא אלוף במיל' ישראל זיו, כיום ראש חברת "גלובל CST", המספקת ייעוץ בטחוני. ויש בה גם מי שאפשר לכנות "האדם השלישי".
תשעה חודשים אחרי הכתבה האחרונה שמלמן פירסם על זיו, נודע כי הוא פורש מעיתון "הארץ". הנימוק הלכאורי: סוג של תחושת מיצוי. כעת מתברר שהסיפור שמאחורי עזיבתו של הפרשן הוותיק מורכב הרבה יותר. גורם המקורב לנושא מספר שמלמן, פרשננו לענייני שושו, הוקלט כשהוא מביע נכונות לקבל כסף מגורם עסקי, הקשור לעולם השושו. כל זה בזמן שהוא מועסק כעיתונאי פעיל. הקלטת הלוהטת הועברה לידיו של האלוף במיל' ישראל זיו. זיו מסר אותה לראשי מערכת "הארץ", בתוספת טענות נגד מלמן ומראי מקום. זמן לא רב לאחר מכן סיים מלמן את עבודתו בעיתון. את משכורתו האחרונה מ"הארץ" הוא קיבל במאי 2012. באותו חודש ממש התחיל לכתוב עבור אתר "וואלה!", לא ממש פסק זמן ארוך שמתכתב עם "תחושת המיצוי", שעליה דיבר מלמן בשיחות פרטיות. בתגובה המעט מכובסת שמסר מלמן כשפורסם דבר פרישתו הוא אמר: "יש רגע בחיים שאתה מרגיש שצריך לעשות משהו אחר, וחשבתי על זה לא מעט שנים". גורם ששוחח עם האלוף זיו אמר השבוע בהתייחסו לגרסה הרשמית של מלמן: "אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק". בכל מקרה, מלמן שהרגיש שהוא צריך לעשות משהו אחר, עשה משהו די דומה ב"וואלה!" במשך קרוב לשנה, עד לגל הקיצוצים באתר. כיום הוא כותב בשבועון "סופהשבוע".
דגל השקיפות מתנוסס דרך קבע בגאון מעל מערכת "הארץ". כנראה שיש מקרים מוצלחים יותר מאשר המקרה של מלמן שבהם מתקיים הפסוק "נאה דורש – נאה מקיים". בהודעת הפרידה החמיא מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לפועלו העיתונאי של מלמן, ולא הזכיר את האירועים שקדמו לעזיבתו. בסמיכות זמנים, כל הכתבות השליליות שפרסם מלמן על ישראל זיו, ושהובילו להפעלתו של החוקר הפרטי ולהשגת הקלטת הלוהטת, הוסרו מאתר "הארץ" ולא ניתן למצוא אותן כיום אפילו בגוגל. ישראל זיו, אתה יכול להוסיף פרטים על נסיבות עזיבתו של יוסי מלמן את עיתון "הארץ"? אולי תוכל להתייחס לחלק מהפרטים? הבנו שזה סיפור רגיש. אנחנו לא מבינים הכול. יוסי מלמן, מה תגובתך? עורך "הארץ", אלוף בן, מהן הנסיבות האמיתיות שבגללן נאלץ יוסי מלמן לעזוב את עיתון "הארץ"? האם אתה לא סבור שעיתון הדורש שקיפות צריך לספר לקוראיו על נסיבות עזיבתו של אחד העיתונאים הוותיקים? מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, נשאל מדוע בדברי הפרידה שלו מיוסי מלמן הוא לא אמר דבר על נסיבות עזיבתו, וכן האם ראוי בעיניו ש"הארץ", שהטיף לא פעם במאמרי המערכת שלו לשקיפות, יסתיר מידע רלוונטי מקוראיו וממעסיקים פוטנציאליים של מלמן. שוקן נמנע מלהגיב לשתי השאלות. הרבה להפציץ: גונן גינתביום ראשון לפנות בוקר נחתם בז'נבה ההסכם בין המעצמות לאיראן. סיבה מספיק טובה עבור "ישראל היום" לנגח את "ידיעות אחרונות". למחרת, ביום שני, כבר הופעל תותח הוולקן גונן גינת, שתקף את צביעותו, כך לדבריו, של העיתון המתחרה. "עכשיו הם חוזרים, השיפרים, עם פליק-פלאק שלא היה מבייש מתעמלת מרומניה באולימפיאדה", כתב גינת. "סליחה, האם לא אתם עצמכם הזהרתם שאסור לתקוף? ומה הייתה המלצתכם? שאם נהיה נחמדים לאובמה, אז ב'דו שיח דיסקרטי' הוא יפתור הכול?". שמעון שיפר, מה תגובתך לזה שהפכת לשיפרים ב"ישראל היום"?
"על מה מדובר?". על זה שבשנה האחרונה תקפת את "ידיעות" 23 פעמים, הרבה יותר מכל כותב אחר ב"ישראל היום". גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. או שכןביום שני ערך שר האוצר, יאיר לפיד, מסיבת עיתונאים חגיגית שבה הודיע על ביטול הכוונה להעלות את מס ההכנסה החל מ-1 בינואר. למחרת חגג "ידיעות" את ההחלטה של הבן יקיר לו (שאף התארח שלשום בעיתון הבית, כשפרסם טור פרידה מאריק איינשטיין) באמצעות כותרת השער "הקלה בגזירות" וכותרת הענק החגיגית "דמי חנוכה" בעמודים הפנימיים.
ומה באשר ל"ישראל היום"? ובכן, כמו במקרים קודמים אחרים, גם הפעם מדובר בתמונת מראה של "ידיעות אחרונות". שלשום, למחרת מסיבת העיתונאים של לפיד, הסתפק "ישראל היום" בכותרת הראשית היבשושית "מס הכנסה לא יעלה" ובכותרת הבלתי חגיגית "הוציא את העז" בעמודים הפנימיים. לעומת זאת, לפני כשנה וחצי, כאשר נתניהו ושטייניץ היו אלה שהקלו על הגזירות, ציין "ישראל היום" את האירוע בכותרת הראשית החגיגית: "הבשורה: הגירעון יגדל, המיסים לא", והסביר בעמודים הפנימיים כי "קופת המדינה תהנה מ-15 מיליארד שקלים נוספים". שנאמר: כל אחד והעיתון שלו.
משחקי הרעב: התחלקותלא פחות משלושה מוספים – "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", "שישבת" של "ישראל היום" ו"גלריה" של "הארץ" – פרסמו ביום שישי האחרון כתבות פרופיל מחמיאות על השחקנית זוכת האוסקר ג'ניפר לורנס, כוכבת "משחקי הרעב". שלושה ימים תמימים לפני העיתונים הגדולים הללו, הקדים "מעריב לנוער" לפרסם ראיון שער בלעדי של הכתבת בלוס אנג'לס, איילה אור-אל, עם אותה כוכבת ממש. איך נפלו קרייריסטים. תיק גנוסררבות וארוכות נכתב על מערכת היחסים הסבוכה בין אמנון דנקנר ז"ל, לבין חבריו לשעבר יוסי גנוסר ז"ל ורון מיברג יבדל"א. סדרת כתבות על גנוסר, שבן כספית פרסם לפני כעשור ב"מעריב" תחת עריכתו של דנקנר, הובילה לסכסוך דמים ולנתק בין גנוסר לדנקנר. מיברג, שצידד בגנוסר, התעמת בנושא עם דנקנר. על יחסיהם המורכבים כבר נכתב לא מעט. גנוסר ודנקנר כבר לא עימנו. אצל מיברג הפצע עדיין מדמם, כפי שניתן היה להתרשם בחודש יוני האחרון, כאשר כמעט חודשיים אחרי מותו של דנקנר הוא נפרד בטורו בעיתון "סופהשבוע" מחברו-יריבו לשעבר. "על בגידת דנקנר בחברנו יוסי גנוסר בכתבות שנשאו את הכותרת 'תיק גנוסר' ושהתפרסמו בחודשי חייו האחרונים של יוסי שנטה למות מסרטן – לא אכתוב כאן", ציין מיברג. "את שהיה לי לומר על הכתבות שהציגו את גנוסר כבוגד והחישו את מותו, כתבתי בספר ביוגרפי על גנוסר שאמור לראות אור השנה. אין לי בעיה לחכות חצי שנה לפרסום הדברים".
רון מיברג, מה קורה עם הספר? "את כתב היד שהעברתי קלט שמואל רוזנר, והתרשמותי הייתה שהדבר הראשון והאלמנטרי שהיה עליו לעשות זה לקרוא את הטקסט ששלחתי כדי להבין מה יש לו ביד ולהביע את דעתו. שאלתי את רוזנר האם קרא ומה דעתו. הוא השיב שקרא ודעתו טובה. בדיעבד הבנתי שלא אמר אמת. רוזנר מעסיק כמה עורכים, ואחד השמות שהוא העלה היה רמי רוטהולץ, שערך אותי ב'חדשות' וב'מעריב'. על רקע העבר המקצועי המשותף שלנו בחרתי ברוטהולץ. במשך חודשים ארוכים שבהם נתנו לי רוזנר ורוטהולץ להבין שהספר נמצא בעריכה, עבד רוטהולץ, בהוראת רוזנר, על ספרים אחרים, דחופים יותר. לי נאמר שהעריכה מתקדמת. בסוף החודשים הארוכים הללו נחשפה האמת. רוטהולץ הגיע לערוך את הספר באיחור גדול, שלא הייתי מודע לו. התחלתי לקבל קבצים של פרקים ערוכים, ועם הערות ושאלות שעליהן עניתי. באופן עקרוני גישתי היא שעורכים צריכים לערוך, ורוב הזמן קיבלתי את השגותיו של רוטהולץ, כולל קיצוצים והשמטות. באופן הזה הגענו לסוף העריכה ושנינו היינו שמחים וגאים בתוצאה הסופית". ומה קרה בהמשך? בלי שידעת על כך מראש? ובסוף הסכמת לקיצוץ? "בשלב הבא כתב היד נשלח לעו"ד מיבי מוזר, העובד עם ההוצאה, שחזר אלי עם הערות, שאלות וקושיות. עמדתו הנחרצת של זמורה הייתה שהוא מפרסם רק את מה שמוזר מאשר. בדרך הבנתי ששיקול הדעת של ההוצאה אינו רק לשון הרע או תביעת דיבה, אלא שיש להוצאה אינטרסים מקצועיים-חברתיים עם אנשים שמוזכרים בספר כמי שהתנכלו לגנוסר, ואין להוצאה עניין להסתכסך איתם". ולמרות המכשולים, בסוף הספר ייצא לאור או לא? שמואל רוזנר, מה תגובתך לדברים של מיברג? לאור השתלשלות האירועים שהוא מתאר, האם יכול להיות שבסופו של דבר הספר המסקרן על גנוסר ייגנז, או ייצא לאור שלא בחתימתו של מיברג? רמי רוטהולץ, מה תגובתך? הצליח עם יונית לוי, נפל עם שלמה ארציהאם ייתכן שצחי קומה, בעל טור הרכילות "העלוקה" במוסף "24 שעות", התחיל סוף סוף לקחת ברצינות את התחזיות שמפרסמת אסטרולוגית הבית של "ידיעות אחרונות", מרים בנימיני? כן ולא. תקציר הפרקים הקודמים: קומה הוא בן מזל בתולה, אשר שגה בעבר לא פעם, בעיקר לאחר שלא קרא בתשומת לב את ההורוסקופ של בנימיני ב"7 ימים". לפני שבועיים בישרה בנימיני לבני מזל בתולה כי "היבטים הרמוניים וחיוביים יווצרו השבוע כלפי מאדים, ויסייעו לכם לקדם דברים מהר ולהצליח ביתר קלות". ואכן, התוצאה החיובית לא איחרה לבוא: בעוד רבים מהקולגות שלו פרסמו אייטם שגוי לפיו יונית לוי ועידו רוזנבלום החליטו לקרוא לבנם בשם אדם, קומה הפגין תבונה, אחריות וזהירות, ונמנע מפרסום האייטם עד להצלבת תוכנו. בכך, חסך לעצמו התבזות וזכה להערכתם המוצדקת של הממונים עליו.
את תגובתו של צחי קומה, השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג.
מה מזג האוויר בנצרת?ביום שני השבוע עדכן "ידיעות אחרונות" את פורמט מפת תחזית מזג האוויר שלו, וגם רשם לעצמו מיני-היסטוריה: לראשונה בתולדות העיתון מופיע יישוב ערבי, נצרת, על מפת הטמפרטורות. ומה באשר לעיתונים האחרים? ב"ישראל היום" – כמו בסקרים שעושה העיתון ושלרוב אינם כוללים ערבים – בכל היישובים במפה שלו מתגוררים יהודים. כך גם במפה של ״מעריב״ רשומה העיר טייבה, ורק "הארץ" מצליח לתת ל"ידיעות" תגובה פוסט ציונית הולמת, עם מפת מזג אוויר שכוללת גם את טייבה, גם את עמאן וגם את קהיר. על קטנוניות, נפוטיזם וסתם צירופי מקרים"מה אתה מפזם שם, הורביץ?", הוא שאל במפגיע. "על מי אתה שר?". "על תוכי יוסי", שיתפתי אותו. "של אריק, אתה יודע". "זה קשור לטעות הקטנה של יוסי?", שאל הקונספירטור. "איזה יוסי?", שאלתי. "אני לא חושב שיש הרבה פרשנים פוליטיים ששמם יוסי, שפרסמו בשישי האחרון ב׳הארץ׳ תיקון לטעות קטנה שהופיעה בטור המשובח שלהם". "על מה מדובר?", שאלתי בסקרנות. "בטור הקודם שלו יוסי כתב בטעות שלסיעת 'יש עתיד' יש רק ראשות ועדה אחת, ועדת העלייה והקליטה", עדכן הקונספירטור. "בשישי האחרון הוא תיקן והוסיף שבעצם 'יש עתיד' מחזיקה בעוד שתי ועדות: הוועדה למעמד האישה והוועדה לפניות הציבור". "נו שוין", הבלעתי פיהוק. "כולנו טועים פה ושם, ויפה מאוד שליוסי היה את שאר הרוח לתקן". "נכון, הורביץ", אמר הקונספירטור בעצבנות. "רק חבל שתוך כדי התיקון התפלקה ליוסי טעות נוספת, כשהוא הגדיר את ח"כ יואל רבוזוב כמאמן הג'ודו של יאיר לפיד, בזמן שבסך הכול שניהם התאמנו להם קצת יחד בקרטה". "לא נורא", אמרתי בסלחנות. "ג'ודו, קרטה, זה נורא מבלבל. אני משוכנע שמדובר בצירוף מקרים קטנוני". "נניח שאתה צודק", אמר הקונספירטור בנחת. "אבל מה תגיד על סימה, הפרשנית הפוליטית של 'ידיעות', שפרסמה לא מזמן טעות שקשורה לביבי?". "איזו טעות?", שאלתי בחשש. "לא משהו דרמטי", אמר הקונספירטור. "סימה כתבה על נתניהו את המשפט הבא: 'הוא מכהן כראש ממשלה יותר מכל ראש ממשלה שהיה לנו אי פעם'". "נו?", אמרתי בקוצר רוח. "וזה לא נכון?". "נכון בהחלט, אם לא מחשיבים את דוד בן-גוריון", פסק הקונספירטור. "למה שלא תעסוק בסוגיה המעניינת הזו?". "ראשית, הסוגיה לא מעניינת", עניתי, "ושנית, אין כל צורך לבדוק. סימה היא פרשנית בכירה, ולכן אין לי צל של ספק שמדובר בצירוף מקרים". "איך שאתה רוצה", אמר הקונספירטור בשלווה. "מעניין מה תגיד על הטעות האמפירית של חברך דן, בכיר הפרשנים של 'ישראל היום'". "קשה לי להאמין שדן טעה", אמרתי בספקנות. "יותר סביר שהטעות היא אצלך. שאולי אתה זה שלא הבנת אותו נכון". "דן טעה ובקטן", אמר הקונספירטור בהחלטיות. "ועוד בתחומים החזקים שלו, שזה תנ"ך והיסטוריה. למה שלא תכתוב על זה משהו?". "על מה אתה מדבר?", השתוממתי. "פשוט מאוד, הורביץ", אמר הקונספירטור בשביעות רצון. "רק לפני חודש וחצי דן כתב בטור השבועי שלו שהפילוג בין ממלכת ישראל ויהודה התרחש בשנת 920 לפני הספירה, בעוד שבפועל הפילוג התרחש שמונה שנים תמימות לפני כן, בשנת 928 לפני הספירה". "תגיד לי רגע", עצרתי את הקונספירטור. "אתה לא חושב שזה קצת קטנוני מצידך? מה זה שמונה שנים לפה או לשם כשמדובר בעיתונאי כמו דן, שהוא אחד היחידים בתקשורת הישראלית הרדודה ששולט בכל הפרטים של פרשת מסמכי זינובייב? אני משוכנע שמדובר בצירוף מקרים". "באמת, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "אז מה יש לך להגיד על הפרוטקציה הבוטה שמתנהלת ממש מתחת לאף שלך, באתר mako שבו אתה כותב?". "על איזו פרוטקציה אתה מדבר?", נבהלתי. "אתה יודע טוב מאוד על איזו פרוטקציה", אמר הקונספירטור בלעג. "אתה באמת רוצה להגיד לי שלא ראית את הפירגון ב-mako לרותם, כולל צילומים שלה באיצטדיון כדורגל ביום חתונתה? אתה חושב שלא עליתי על זה שרותם היא אחותה של יפעת הללי-אברהם, שכותבת אצלכם את הרכילות? מדובר בנפוטיזם מסוכן". "קשה לי להאמין שעשוי להיות קשר לכאורי בין הכתבה על רותם לבין אחותה יפעת", אמרתי בשכנוע עמוק. "אל תשכח שלא כל יום רואים כלה מצטלמת באיצטדיון כדורגל, ולכן בהחלט לא מן הנמנע שיתכן שאולי מדובר בצירוף מקרים. וחוץ מזה, מדובר בקטנוניות לשמה. עם כל הכבוד ליפעת הללי-אברהם, אני משתדל לעסוק בנושאים מרכזיים וחשובים יותר". "או קיי, הורביץ", תפס הקונספירטור תאוצה. "אז יש לי בשבילך נושא מרכזי וחשוב יותר: למה שלא תחקור איך בעמוד הפייסבוק של 'חי בלילה', אצלכם ב'קשת', עלה סטטוס שבישר על מותו של ספי ריבלין, ושכמובן נמחק כעבור זמן קצר, אבל לא קצר מספיק, אחרי שהתברר שלהד"ם ושהידיעות על מותו היו מוקדמות?". "כי אני משתדל לעסוק בתוכניות טלוויזיה בפריים טיים", התחמקתי. "מה גם שמדובר בצירוף מקרים". "באמת?!", כעס הקונספירטור, "אז למה אתה לא חוקר לעומק מה מתרחש ב'עובדה'? ראית את תכנית פתיחת העונה על האיש שלנו בהוליווד?". "בוודאי", אישרתי. "וראית איך אילנה הצטרפה לארנון גם כשהוא המריא במטוס הפרטי שלו, וגם כשהוא טס במסוק האישי שלו?", המשיך הקונספירטור. "בהחלט", הנהנתי. "אז עכשיו תגיד לי, הורביץ, בטיסות כאלה, מי משלם את החשבון בסוף?", שאל הקונספירטור במפתיע. "מה זה חשוב?", התפלאתי. "אם זה לא חשוב אז מי משלם?", הקשה הקונספירטור. "רגע, אם אני אגיד לך שארנון שילם, את מי זה יסבך?", שאלתי בחשד. "ואם תגיד שכל אחד שילם לעצמו?", התבלבל הקונספירטור. "אתה יודע שזה לא נכון", אמרתי בחשש. "אז זה לא נכון", אמר הקונספירטור בנחת. "מה שמחזיר אותי שוב לשאלה הראשונה שהפניתי אליך, הורביץ. מי מימן את הטיסות? למה שלא תבדוק?". "כי כבר בדקתי", אמרתי לקונספירטור בנחת. "והובהר לי באופן חד משמעי שכל המסע מומן במלואו על חשבון מערכת 'עובדה'". "כולל הטיסות במטוס ובמסוק?", פקפק הקונספירטור. "מדובר בשתי טיסות פנים, שארנון ממילא תכנן לעשות", השבתי, "טיסות שיש להן ערך דוקומנטרי גדול ושלא ניתן לרכוש להן כרטיס. 100 אחוז מכל ההוצאות האחרות שולמו על ידי 'עובדה', וחוץ מזה, בטח מדובר בצירוף מקרים". "אין לך תקנה", אמר הקונספירטור. "רק בגלל זה אתה לא בודק באיזו מחלקה משובחת במטוס ישבו בשבוע שעבר רפי וגולן מערוץ 10, על קו ניו יורק – תל אביב?". "האמת שבדקתי", אמרתי בשלווה. "גולן טס בביזנס ורפי במחלקה ראשונה, וגם זה אחרי שהוא שדרג את עצמו בנקודות. נשמע לי הגיוני לגמרי לאור המסע המפרך שהם עברו. מה גם שכל הטיסות הללו היו על חשבון הברון רון, מה שאומר שאין כאן אלא קטנוניות, צרות עין מיותרת וכמובן צירוף מקרים". הקונספירטור נאנח באכזבה. "בקיצור, הורביץ", הוא אמר בעייפות. "מה שאתה בעצם אומר לי זה שאין באף אחד מסיפורי הטיסות שלי שום בעיה כלשהי עם אף קוד אתי?". "בדיוק ככה", אמרתי בביטחון. "ומה לגבי קודים אחרים?", המשיך הקונספירטור. "איזה קודים?", התבלבלתי. "למשל, הקוד שאני אתן לך עכשיו", אמר הקונספירטור בטון מנצח. "צופן נוסף שגם אותו אין שום סיכוי קלוש שתצליח לפענח". "נו, מה חדש?", נאנחתי בהשלמה. הקונספירטור התעלם. "145 140 156 53 236 18 195 24 342 198 10", אמר כמה מספרים לא ברורים. "למה לעזאזל אתה מתכוון הפעם?", שאלתי. "כיף, אושר, תענוג, זכות. אלו כמה מהמילים שעולות כרגע בראש", אמר הקונספירטור וטרק. ואם כבר כיף, אושר, תענוג וזכות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות". |
|
