סם פסיכדלי

סמים פסיכדליים הם סמים פסיכואקטיביים שפעולתם העיקרית היא שינוי ההכרה, תודעה ותהליכי המחשבה במוח. המונח נגזר מיוונית ψυχή (פסיכה, "נפש") ו-δηλείν (דילין, "לחשוף"), או δήλος (דלוס, "יפה").

רוב הסמים הפסיכדליים המוכרים אינם חוקיים במדינת ישראל ובמדינות אחרות בעולם.

שיוך

סמים פסיכדליים הם חלק ממחלקה רחבה יותר הידועה לעתים כהלוצינוגנים, הכוללת גם את הסמים הדיסוציאטיביים והדלריאנטים. בניגוד לסמים פסיכואקטיביים אחרים כמו ממריצים (למשל קוקאין ואמפטמין) מדכאים (למשל בנזודיאזפינים ואופיאטים) ואחרים, הלוצינוגנים אינם מחזקי מצבי הכרה מוכרים, אלא מגבירים ומשנים חוויות וגירויים עד שהן שונות בתכלית מאלו של ההכרה הרגילה. חוויות אלו לרוב מושוות לצורות הכרה לא רגילות אחרות כגון טראנס, מדיטציה וחלומות.

ניתן להמחיש את ההבדל בין סמים פסיכדלים לסמים אחרים על ידי הקבלה לשכל אל מול רגש: סמים פסיכדליים משפיעים יותר על המוח והמחשבה - הרחבת התודעה, שינוי הליכי חשיבה, הזיות; סמים אחרים משפיעים יותר על התחושות והרגשות - תחושת אופוריה, עונג.

יש המסבירים כי סמים פסיכדלים מדכאים פילטרים המעכבים אותות שאינם הכרחיים בתפקוד היומיומי מלהגיע להכרה (פילטרים אלו מונעים הצפת מידע על ההכרה)^{[מי מסביר?]}. מניחים שאותות אלה מקורם בתפקודים של המוח הכוללים גירוי חושים, רגשות, זכרונות והלא מודע. להשפעה זו מתייחסים לעתים כהרחבת התודעה, או הרחבת הנפש, מכיוון שהנפש מודעת לדברים שאינם נגישים בנסיבות רגילות.

גרינספון מציע הגדרה שונה להבדל שבין סמים פסיכדליים קלאסיים לאמיתיים: "סם פסיכדלי הוא סם שלא סביר שיגרום לתלות פיזית, כמיהה, הפרעות פיזיולוגיות רציניות, תזזית (דלריום), (...) הוא מביא לשינויים חשיבתיים התנהגותיים ותפיסתיים, שלא נחווים בנסיבות אחרות למעט אולי בחלומות, התרוממות רוח דתית או הגותית, הבזקים ברורים של זיכרון לא מכוון (...) ".

בעשורים האחרונים המונח הורחב כדי לכלול חומרים רבים שלא יועדו להיכלל בתחילה. פרמוקולוגים רבים מגדירים סמים פסיכדליים כחומרים הפועלים על קולטני סרוטונין בצורה דומה לLSD ומסקלין. הגדרה זו במהותה מתייחסת לטריפטאמינים ופנתילאמינים מסוימים, מכיוון שלא זוהו סמים מקבוצות אחרות הפועלים כך, למעט אולי פיפרזינים.

אנשים רבים משתמשים במונח סמים פסיכדליים כדי להתייחס לסמים מקבוצות אחרות הכוללות אנטגוניסטים לקולטני NMDA (הסוג העיקרי של סמים דיסוציאטיביים) כגון PCP, DXM וקטמין; דלריאנטים טרופאניים כמו אטרופין ואנטיכולינרגים אחרים; וסמים פסיכואקטיביים אחרים כגון אמניטה מוסכריה וסלוויה דיווינורום. נכון יותר לסווג את אלה לקבוצות נפרדות. בספרות הרפואית הם לרוב מקובצים יחד כהלוצינוגנים.

שימוש מסורתי

לסמים פסיכדליים היסטוריה ארוכה של שימוש מסורתי ברפואה ודת, שם הם מוערכים ביותר על יכולתם לקדם ריפוי נפשי ופיזי. בהקשר זה הם ידועים לרוב כאנתאוגנים. שמאנים אינדיאנים דיווחו על הצלחה בריפוי אלכוהוליזם בעזרת פיוטה, ושמאנים מצטקיים משתמשים באופן שגרתי בפטריות פסיכדליות להגדת עתידות וריפוי. באיוואסקה, שיקוי המכיל DMT, השתמשו בפרו בטקסים דתיים.

דוגמאות

סמים פסיכדליים קלאסיים כוללים LSD, פסילוסיבין (אחד המרכיבים העיקריים בפטריות פסיכדליות), מסקלין (המרכיב הפעיל העיקרי בקקטוסים פסיכדליים, לדוגמה פיוטה), LSA (נמצא בזרעי לפופית) ואיוואסקה, חליטה שמאנית מסורתית מצמחים המכילים דימתילטריפטמין והרמלין (מעכב מונואמין אוקסידאז). סמים סינתטיים חדשים יותר כמו 2C-B (נקסוס), DOM‏ (STP), ו5-MeO-DIPT (פוקסי מתוקסי) זכו אף הם לפופולריות מסוימת. קנאביס, אחד הסמים הפסיכואקטיביים הנפוצים בעולם, גורם להשפעה הדומה למינון נמוך של סם פסיכדלי קלאסי.

מיון פרמקולוגי ואפקט סובייקטיבי

פסיכדליים סרוטונרגיים (אגוניסטים לקולטן סרוטונין 5-HT2A)

קבוצה זו כוללת את הסמים הפסיכדליים העיקריים, כולל תרכובות מבוססות טריפטאמין כמו LSD ופסילוסיבין, ותרכובות מבוססות פנתילאמין כמו מסקלין ו2C-B. טריפאמינים ופנתילאמינים רבים גורמים להשפעה דומה במיוחד, למרות השוני המבני שלהם. לעומת זאת, רוב המשתמשים מדווחים שלשתי המשפחות הבדל סובייקטיבי בטיב הרגשת האפקטים שקשה לתאר. במינונים נמוכים, אלו כוללים עיוותים חושיים כמו התעקמות משטחים, שליטה על צורות, ושינוי צבעים. משתמשים לעתים קרובות מדווחים על צבעים חזקים אותם הם לא הכירו קודם לחוויה, וצורות גאומטריות חוזרות נפוצות גם כן. מינונים גבוהים יותר גורמים לעיוותים עזים ויסודיים של התפיסה החושית כמו סינסתזיה או חווית ממדי זמן או מרחב נוספים. לתרכובות מסוימות, כמו 2C-B, יש "עקומת מינון" חדה צרה ביותר, כלומר ההבדל בין מנה לא אפקטיבית למנה שתביא לניתוק מפחיד מהמציאות עלול להיות קטן מאוד. עלולים להיות הבדלים משמעותיים בין הסמים, לדוגמה 5-MeO-DMT כמעט שאינו גורם לאפקטים הוויזואליים הטיפוסיים לשאר הסמים הפסיכדליים.

אמפתוגנים-אנטקטוגנים

האמפטוגנים או אנטקטוגנים הם פנתילאמינים כמו MDMA, MDA וסמים דומים אחרים, המביאים להשפעה המאופיינת על ידי הרגשת פתיחות, אופוריה, אמפתיה, אהבה, ומודעות עצמית גבוהה, אך לא להזיות ויזואליות בדרך כלל. אימוצן על ידי סצנת מועדוני הריקודים נובע ככל הנראה מהשיפור שהם מביאים לחוויה החברתית והמוזיקלית.

אחרים (פעילות פסיכדלית מוטלת בספק)

משתמשים מדווחים שההשפעות של מיריסטיסין ואלמיסין (מצויים באגוז מוסקט) דומות להשפעות של קנאביס, יותר לשל רכיב הקנאבידיול מאשר הTHC, אך עם משך פעולה ארוך בהרבה, התחלה מעוכבת יותר, ותופעות לוואי לא רצויות.

ראו גם

• טיפול פסיכדלי

קישורים חיצוניים

• פוסטים בנושא פסיכדליה, באתר טכנומיסטיקה
• דייוויד ניקולס: הלוצינוגנים, מסמך מקיף וממצה על אינפורמציה מדעית על הלוצינוגנים, כולל סמים פסיכדליים (באנגלית)
• כך פסיכדליה יכולה להציל את חייכם, באתר יוטיוב