עקרונות היסוד
עקרונות היסוד של מצפן התקבלו ב-1973, ותוקנו באוגוסט 1978
1.
האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן") הוא התאגדות-מרצון של סוציאליסטים מהפכניים, הפועלים על-יסוד השקפת העולם המארכסיסטית – נגד כל ניצול ודיכוי של אדם בידי אדם; ולמען מהפכה סוציאליסטית עולמית אשר תבטל את כל המשטרים החברתיים-מדיניים הקיימים (המבוססים על ניצול ודיכוי) ותקים חברת-שפע לא-מעמדית של אנשים חופשיים, המנהלים באופן קולקטיבי ומודע את תהליך חייהם החברתיים, יוצרים ומנכסים במשותף את השפע החברתי.
2.
אין המהפכה הסוציאליסטית מפעלם של יחידים דגולים או של כת בחירים, אלא היא מפעלם ותוצאת מאבקם של המוני המנוצלים והמדוכאים בכל אתר ואתר. מבחינה היסטורית ובקנה מידה עולמי, קשור הסוציאליזם קשר מהותי בעלייתו ובמאבקו של מעמד הפועלים המודרני. מעמד הפועלים הוא ציבור המוני האנשים הנאלצים למכור את כוח עבודתם בכדי להתקיים; זהו המעמד היחיד שאין שיחרורו אפשרי ללא ביטול החברה המעמדית בקנה מידה עולמי. זהו המעמד אשר עצם תיפקודו בתהליכי החברה המודרנית – המבוססים על תהליך ייצור קולקטיבי במהותו – מכשיר אותו להגיע להבנת מצבו ומקור דיכויו, להתאגד למאבק מהפכני משותף עם קבוצות ומעמדות מנוצלים אחרים, ולארגן יחד איתם את חיי החברה הסוציאליסטית לאחר המהפכה.
3.
בארצות התעשייתיות המפותחות שבמערב שורר המשטר הקפיטאליסטי. במהלך התפתחותו הביא הקפיטאליזם לעלייה חסרת תקדים של פריון הייצור החברתי; על-יסוד הישגי המדע והטכנולוגיה פיתח הקפיטאליזם שיטות-ייצור המצריכות שיתוף פעולה הדוק של המוני בני אדם והמאפשרות יצירת שפע בלתי-מוגבל; בהתפשטותו על פני כדור הארץ יצר הקפיטאליזם מערכת עולמית הקושרת קשרי גומלין הדוקים בין בני האדם בכל התבל. אולם התפתחות זאת מבוססת על ניצולם של המונים עצומים של בני אדם המשוללים כל שליטה על תהליך עבודתם, על אמצעי עבודתם ועל פרי עבודתם, ולפיכך משוללים הם שליטה על התהליך החברתי כולו. בשיטה הקפיטאליסטית לובשים מוצרי עבודת האדם צורה של סחורות: הכל נמכר ונקנה – צורכי מחייה, אמצעי העבודה ואף כוח שריריהם ומוחם של בני-האדם. כוחות החברה האנושית ומוצרי עבודתה אינם נשלטים על-ידי בני החברה, אלא להיפך: מתייצבים הם מול בני האדם ככוח זר ועוין ומשתלטים עליהם. בהתפשטותו על פני כדור הארץ יצר הקפיטאליזם מערכת אימפריאליסטית המשעבדת ומנצלת את ההמונים ב"עולם השלישי" ומעמיקה את פיגורו החומרי לעומת הארצות המפותחות. הקפיטאליזם הוא האויב הראשון במעלה של המהפכה הסוציאליסטית: היא חותרת למיגורו, והוא מנסה למונעה ולדכאה.
4.
ברוסיה פרצה בשנת 1917 מהפכה פועלית, אולם השלטון לא נשאר בידי מועצות הפועלים, האיכרים והחיילים, אלא הופקע על-ידי שיכבה ביורוקראטית שריכזה בידה את השליטה הממשית על הייצור החברתי ועל החברה כולה. בשיטה שהקימה הביורוקראטיה לא קיים ייצור סחורות כללי ואין בעלות פרטית על אמצעי הייצור העיקריים; אך המוני העובדים הינם מנוצלים ומדוכאים, בהיותם משוללי כל שליטה על עבודתם, אמצעיה ופריה ועל התהליך החברתי כולו. משטרים ביורוקראטיים דומים נוצרו אחרי מלחמת העולם השניה בשורת ארצות נוספות. מדיניות החוץ של משטרים אלה אינה מבוססת על תמיכה במאבק למען מהפכה סוציאליסטית עולמית אלא על חיזוק מעמדם בזירה הבינלאומית. משטר הדיכוי הביורוקראטי מהווה גם הוא אויב של המהפכה הסוציאליסטית; מאבקם המהפכני של העובדים בארצות האלה נגד הביורוקראטיה השלטת הוא חלק מתהליך המהפכה הסוציאליסטית העולמית.
5.
בארצות "העולם השלישי" שולט האימפריאליזם – ברוב המקרים בצורתו הניאו-קולוניאלית, המתנהלת בתיווכם של מעמדות שליטים מקומיים, המהווים שותפים זוטרים לניצול האימפריאליסטי. עמי הארצות האלה יכולים להגיע לשיחרור לאומי מלא ולהיחלץ מן הניצול האימפריאליסטי רק באמצעות מהפכה רצופה המאחדת בתוכה ללא הפרדה את תפקידי השיחרור הלאומי-דמוקראטי ואת תפקידי השיחרור החברתי של המוני העובדים. ברוב הארצות האלה קיים מעמד רב-מספר של איכרים דלים, המהווה בעל-ברית טבעי של מעמד הפועלים במאבק המהפכני.
6.
בהיות העולם המודרני מערכת משולבת אחת, ובהיות המעמדות השליטים ועדיפי-הזכויות שבכל הארצות קשורים קשרי אינטרסים נגד המהפכה הסוציאליסטית, הרי צו עליון הוא לסוציאליסטים המהפכניים לפעול מתוך סולידאריות בינלאומית ביניהם לבין עצמם, ולתמוך תמיכת-אחווה במאבקה של כל קבוצת בני אדם מנוצלים ומדוכאים נגד ניצול ודיכוי המבוססים על רקע מעמדי, מיני, לאומי, גזעי או דתי.
7.
חלק בלתי נפרד מהמאבק לסוציאליזם הוא המאבק נגד דיכוי האשה בחברה ובמשפחה, ונגד הדיכוי המיני והגילי במסגרת המשפחה הסמכותית הקיימת, שהיא תא של חברת הדיכוי המעמדי ומהווה דגם מוקטן שלה.
8.
מכיון שהמוני העובדים, גם אם מכשירם מצבם להגיע להכרה מהפכנית, אינם מגיעים אליה באופן אוטומטי ובקצב שווה, חובה על הסוציאליסטים בכל ארץ להתאגד לאירגונים מהפכניים, כדי להפיץ את ההכרה המהפכנית בקרב ההמונים, לסייע למאבקם וללמוד ממנו, לגבש סטראטגיה מהפכנית כוללת ועל-יסוד סטראטגיה זאת ליזום מאבקים ולפעול למען איחודם ותיאומם של המאבקים הספונטאניים הפורצים בזירות חלקיות, ולעורר בקרב העמלים את הכרת האחווה הבינלאומית. על האירגון המהפכני לעודד גילויים של יוזמה עצמית, התארגנות עצמית ופעולה עצמית של ההמונים במאבק המהפכני, ולהפיץ בקירבם את תודעת יכולתם לשלוט בגורלם ולנהל בעצמם את התהליך החברתי. האירגון המהפכני חייב לסייע לתהליכי שיחרור עצמי אישי וחברתי, להתסיס כל תא של החיים החברתיים ולערער את יחסי הסמכות ומערכת הערכים השוררים בחברה הקיימת. תפקידו של האירגון הסוציאליסטי המהפכני אינו לתפוס את השלטון בידיו-הוא ולהחזיק בו, אלא לסייע ככל יכולתו לתפיסת השלטון והחזקתו בידי מועצות נבחרות על-ידי ההמונים. תפיסת השלטון בידי מועצות כאלה מהווה את סימן ההיכר ואת הצעד המכריע של מהפכה סוציאליסטית.
9.
המועצות הן צורת התארגנות עצמית של ההמונים; בתאים היצרניים תפקידן לנהל את תהליך הייצור בכל מפעל, תוך כפיפות לתכנון מרכזי – שגם הוא ייקבע על-ידי ההמונים באמצעות מועצותיהם. בזמן הראשון יהיה גם מתפקידן לארגן התגוננות המונית נגד נסיונות קונטר-מהפכניים מצד שרידי המעמדות עדיפי הזכויות. שלטון מועצתי, מעצם טבעו, אינו יכול להיות שלטון של מיעוט נגד הרוב, אלא מהווה הוא את הצורה להשתתפות דמוקראטית רחבה של ההמונים בניהול התהליך החברתי כולו. המועצות בדרגים השונים (המפעל הבודד, האזור וכו' – עד למועצה הכל-ארצית) נבחרות באורח דמוקראטי; הנציגים המהווים את המועצות אינם נהנים משום זכויות-יתר והמנדט של כל נציג ניתן בכל עת לביטול על-ידי בוחריו.
10.
שדה הפעולה העיקרי של "מצפן" הוא המאבק נגד המשטר הקיים בישראל. מאבק זה משקף את האינטרס ההיסטורי של מעמד הפועלים ושאר העובדים והמנוצלים בישראל. חלק בלתי נפרד מהמאבק לסוציאליזם הוא המאבק להגנת רמת-חייהם ותנאי עבודתם של הפועלים ולשיפורם. כאמצעי חיוני במאבק זה פועל "מצפן" להקמת של איגודים מקצועיים עצמאיים ולוחמים של העובדים השכירים. איגודים אלה – בניגוד ל"הסתדרות" הכופפת את האינטרס של מעמד הפועלים לאינטרס של המדינה הציונית – יהיו מונהגים לא על-ידי ביורוקראטים מקצועיים אלא על-ידי נציגים ישירים של העובדים, הנבחרים במקומות העבודה. המאבק נגד המשטר עולה בקנה אחד ומתמזג עם מאבקם של בני עדות המזרח – אשר ברובם שייכים לשכבות החברתיות המנוצלות – נגד אפלייתם הכלכלית, החברתית והתרבותית, ועם מאבקם של בני העם הפלסטיני בישראל – נגד אפליתם הגזענית ודיכויים הלאומי בידי המשטר הקיים.
11.
העקרונות הסוציאליסטיים שלנו מעמידים אותנו בניגוד בלתי מתפשר עם הציונות. הננו רואים את הציונות כמפעל קולוניזאטורי המתבצע על-חשבון ההמונים הערביים (ובשורה ראשונה העם הערבי הפלסטיני), תחת חסות האימפריאליזם ותוך שותפות איתו. הציונות עומדת גם בניגוד לאינטרס של המוני העובדים המנוצלים בישראל, בהציבה אותם בניגוד היסטורי עם המוני המזרח הערבי כולו. מדינת-ישראל בצורתה הנוכחית, הציונית, היא לא רק תוצאת המפעל הציוני אלא גם כלי להמשכתו ולהרחבתו. "מצפן" תומך תמיכה סולידארית במאבק בני העם הערבי הפלסטיני נגד דיכויים ושלילת זכויותיהם האנושיות והלאומיות בידי הציונות.
12.
פתרון הבעיות הלאומיות והחברתיות של האיזור (ובכלל זה הבעיה הפלסטינית והסכסוך הישראלי-ערבי) יכול לבוא רק במהפכה סוציאליסטית של האיזור, אשר תפיל את כל המשטרים הקיימים בו ותקים תחתם איחוד מדיני של האיזור, בשלטון העובדים. במזרח-ערבי מאוחד ומשוחרר זה תוכר זכותו להגדרה עצמית (ובכלל זה הזכות להקים מדינה נפרדת) של כל אחד מן הלאומים הלא-ערביים השוכנים באיזור, ובכללם האומה היהודית-ישראלית. כחלק מן המאבק למען מהפכה זאת, מנהל "מצפן" מאבק למען הפלת המשטר הציוני וביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם הוא מתבסס. "מצפן" חותר לחיים משותפים של ערבים ויהודים המבוססים על שוויון מלא, ולהשתלבות שני עמי הארץ – העם היהודי-הישראלי והעם הערבי-הפלסטיני – באיחוד הסוציאליסטי האזורי על בסיס של ברירה חופשית. "מצפן" עושה לפיתוח תודעה אינטרנציונליסטית בקרב בני שני העמים שתאפשר השתלבות כזאת.
13.
בהתחשב עם מטרותיו אלה תומך "מצפן" בגיבוש סטראטגיה משותפת ואחדות פעולה של כל הכוחות הסוציאליסטיים המהפכניים באיזור.
14.
העקרונות האלה מהווים את תעודת הזהות הרעיונית של "מצפן". קבלת חברים חדשים נעשית באורח דמוקראטי על-ידי תאי האירגון, לאור מידת ההסכמה של המועמדים לעקרונות אלה, ועל יסוד נכונותם להיאבק למענם ולקבל על עצמם את הנוהלים האירגוניים של "מצפן". חברי "מצפן" פועלים לקידום המהפכה: איש-איש בכל תחום של החיים החברתיים בו הוא נוטל חלק, ובמשותף – במסגרת האירגון.
