צווי הריתוק הופעלו!
הם הפכו מאיום לעובדה!
ברגע שמאבקם של פועלי נמל אשדוד הסתיים, הונחתה המכה על ראשי הדוורים. באשדוד עשו יד אחת שלושה גורמים ‒ המעביד (רשות הנמלים), ההסתדרות והממשלה ‒ ואילו ביחס לדוורים היתה מספיקה שותפות של שניים ‒ ההסתדרות והממשלה. שכן, במקרה הזה הופיעה הממשלה בתפקיד כפול: גם בתור ממשלה וגם בתור מעביד.
אבל העיקרון נשאר אותו העיקרון:
המעביד, ההסתדרות והממשלה ‒ נגד הפועלים
כדי לשבור אותם
כדי לדכא אותם
כדי להשתיק את תביעותיהם הצודקות
מששומעים אנו את ראשי ההסתדרות והממשלה, אפשר לחשוב כי הדוורים, המקבלים את המשכורות הנמוכות ביותר במשק הממשלתי, החליטו לפתע להרוס את משק המדינה. אך על מה אין ראשי ההסתדרות והממשלה מדברים? על המספר המדהים:
1,300,000,000
זהו הרווח המדהים בגודלו של התעשיה, של הספסרים ושל המיליונרים בישראל בשנה האחרונה. מיליארד ושלוש-מאות מיליון לירות ישראליות! זהו מספר רשמי!
על אותה שנה, שבה הפיקו הבורגנים רווחי-שיא שלא נודעו כמותם בישראל, ושהם גבוהים גם ביחס לקני-המידה המקובלים בעולם, כתב העיתון הבורגני "הארץ" במאמר מ-29 באוקטובר:
"מדיניות השכר של ההסתדרות ומדיניות המיסוי של הממשלה לאחר יוני 1967 מחייבת את עניי ישראל לכבוש את רעבם בגלל המעמסה המוטלת על המשק. בשנת 1968 חברו יחד מדיניות השכר של ההסתדרות ומדיניות המיסוי של הממשלה להגדיל את אי-השוויון לרעת בני העניים".
חד וחלק! דברים ברורים! "הארץ" מצדיק מצב זה, כי הוא תמיד מגן על העשירים, וקורא לפועלים שובתים "חבלנים". אך האם גם אנו חייבים להצדיק מדיניות הסתדרותית וממשלתית כזו?
לא ולא!
מה לעשות?
בראש ובראשונה צריך להוציא מסקנה מפרשת אשדוד ומפרשת הדואר, ולראות שהשותפות של ההסתדרות והמעבידים עם הממשלה אינה מקרית. זהו טבעה של ההסתדרות. לפעמים היא עושה "משפט" ולפעמים הוא מזמינה צווי-ריתוק. לכן אסור לסמוך עליה.
ההסתדרות איננה איגוד מקצועי!
הקמת ועדי פעולה זוהי הדרך להקמת איגוד מקצועי אמיתי ולוחם.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
יוני-יולי 1969
