הזעזוע החברתי שפקד את צרפת במאי 1968 מעמיד את שאלת המהפכה החברתית (שהמהפכה הפוליטית הינה רק חלק ממנה) במרכז המציאות החברתית בעולם המתועש המודרני.
שוב אין שאלת המהפכה נחלתן של קבוצות מהפכניות זעירות בלבד. מיליוני בני-אדם, מכל השכבות, הגילים והמעמדות, ימין ושמאל, הוגים ומתווכחים בשאלה זו השכם והערב.
שוב אין זו שאלה עיונית גרידא – המוני בני-נוער, סטודנטים, תלמידי בתי-ספר תיכוניים, פועלים צעירים, טרודים בשאלות המעשיות של התארגנות ופעילות לשם מיגורה המוחלט של החברה הנוכחית המבוססת על שיעבוד האדם לייצור (אנו משתמשים במונח "חברה" במשמעות כפולה. ראשית, מכלול המוסדות החברתיים. שנית, מכלול הרעיונות והמושגים בהם מסבירים ומצדיקים לעצמם בני-האדם את קיומם של מוסדות אלה. ממון, בית-נבחרים, עבודה – קשורים במשמעות הראשונה. "זכות", "בעלות", "צודק", "טבעי" – קשורים במשמעות השנייה).
מהפכת 1968 בצרפת היא ה-1905 של העולם המתועש.
זהו המבוא לפרק מהפכני חדש, שונה מכל אלה שקדמו לו.
הקרקס הפוליטי הרשמי, המנהיגים, המפלגות, הקואליציות, הבחירות שאינן משנות דבר, והנבחרים המעלים גירה של ניסוחים ונימוקים מעלי עובש, עולם הערכים של "להצליח בחיים", "להסתדר", "להתקדם", "נאמנות לאומה", "ביטחון המדינה", על כל אלה נמתחת ביקורת עקרונית והרסנית. עולם שלם של מושגים מתמוטט במוחותיהם של מיליוני בני נוער. לחברה הנוכחית, ולמשטר הפוליטי המבוסס עליה אין נימוקים ענייניים משכנעים להתגונן בפני התקפה על הנחות היסוד שלו. צורת ההתגוננות היחידה של המשטר היא הטלת צנזורה חמורה על כל פרסום הנוגד את "ביטחון המדינה" (אגב, זהו הסעיף המרכזי בתכתיב הרוסי לצ'כוסלובקיה), העלמת עובדות שאינן רצויות לו, הכחשתן וטשטושן של אלה אשר נתפרסמו נגד רצונו, הפצה רבתי של שקרים, של "עובדות" אשר לא היו ולא נבראו, השמצה אישית כלפי מבקריו והוקעתם כסוטי מין, לוקים בתסביכים פסיכולוגיים, או כבלתי שפויים בדעתם. כך זה בארצות הברית, כך זה בברית המועצות, כך זה בגרמניה, כך זה בישראל.
אחרי מאורעות טראומטיים כמו: הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, רצח הנשיא קנדי וקבורת החקירה בדו"ח ועדת וורן, רצח מרטין לותר קינג, הרצח ההמוני בווייטנאם וכו' – מאורעות שהתרחשו תוך תריסר השנים האחרונות בלבד, עוררו תדהמה ושאט-נפש תהומי בקרב מיליוני צעירים – ולא הותירו לחברה הנוכחית הרבה חסידים נלהבים או טיעונים משכנעים בעד המשך קיומה. אם היא ממשיכה להתקיים הרי זה בעיקר משום שאין
מושג ברור אודות החברה החדשה, העתידה. חברה חדשה זו, עולם ערכים חדש זה נמצא בתהליך התהוות, הוא מתגבש בהדרגה תוך התנגשות עם החברה הקיימת.
ההתנערות וההתפכחות מהשלמה-ללא-הרהור עם מכלול המוסדות והערכים הקיימים היא טוטאלית. להלן מספר מסקנות יסוד שהובילו להתפכחות זו:
■ הפרלמנטריזם – הצגה משעממת שאינה משנה דבר.
■ "אורח החיים האמריקאי" – מבחיל.
■ "עולם המחר הסטאליניסטי" – מחריד.
■ האוניברסיטאות – סרט-נע להפקת עילית שתפקידה להמשיך את קיומה של החברה הנוכחית, ולספק לה הצדקה רעיונית.
■ בתי החרושת – מייצרים ניוון רוחני וגופני למיליוני פועלים.
■ תרבות ה"צריכה לשם צריכה", "אמנות לשם אמנות", "ייצור לשם ייצור" – שממה רוחנית שהפכה את האדם לסרח עודף.
■ האידיאולוגיה – "יחסי ציבור" ו"מערכת הסברה" לחברה הנוכחית.
■ הדת – מיסטיפיקציה ואונאה רוחנית.
■ המוסר – כפוף לאינטרס השלטוני.
■ המדע – עבד לתעשיית הצבאית.
■ האומה – העמדת נאמנות שבטית במקום נאמנות אנושית; הצבת מוסר לאומי לפני מוסר אנושי.
בשם מה תובעים סניגורי החברה הנוכחית, במערב כבמזרח, מאדם צעיר כי יגלה פעילות נלהבת, נכונות להילחם, ליהרג ולהרוג למען המשכת קיומה של חברה זו?
■ יש אנרגיה אטומית – אתם רותמים אותה להשמדה כוללת.
■ יש חידושים מהפכניים בייצור מזון – אתם מנהלים מדיניות כלכלית הדנה שני שלישים מהאנושות לתת-תזונה.
■ יש אמצעי תקשורת המוניים – אתם משעבדים אותם לפרסומת ולתעמולה.
■ יש תעשייה ענקית – אתם רותמים אותה לייצור צבאי וטילים.
■ יש אמצעי חינוך המוניים – אתם מרעילים אותם בתודעה לאומית.
■ יש אמצעים למניעת הריון – אתם כופים מוסר דתי.
■ יש אמצעים להפצת תרבות למיליונים – אתם ממסחרים את התרבות ומשעבדים אותה לאידיאולוגיה.
מה הפלא שמיליונים מבני הדור הצעיר מחפשים עולם חברתי אחר, למראה כל המתרחש לעיניהם, עולם אשר יתן משמעות חיובית וטעם לחיים החברתיים.
* * *
קבוצת "מצפן" מהווה, מאז היווסדה בשנת 1962, חלק מן התנועה המהפכנית. הקבוצה קמה כתוצאה מהתאכזבות מייסדיה מאפס המהפכנות של המפלגה הקומוניסטית. "מצפן" מדברת בלשון שהתנועה המהפכנית מזהה אותה מייד, משום שהתנועה אינה חושבת במושגים של "אומה", "מולדת", "פרלמנט". אותם חוגים בישראל החושבים במושגים לאומיים ופוליטיים שגרתיים, מה שלא תהא ביקורתם את המדיניות הישראלית, נתפסים מיד כחלק מן הממסד הישן, כאגף הרדיקלי שלו.
"מצפן" היא הקבוצה היחידה הפועלת מחוץ לכל המערך הפוליטי הישראלי וכקוטב נגדי מוחלט לכל ערכי החברה הישראלית ומוסדותיה. זוהי צורת הפעולה היחידה שהתנועה המהפכנית מזדהה איתה.
"מצפן" מספקת לתנועה המהפכנית ניתוח ביקורתי, ענייני, עובדתי, של כל ההיסטוריה והמדיניות של המפעל הציוני בארץ, ובכך היא סותמת פירצה במערך הרעיוני-פוליטי בתנועה.
תהא זו טעות רבתי להעריך את פעילות "מצפן" רק, או בעיקר, לפי השפעתה על החברה בישראל. ראשית, פעילות "מצפן" משפיעה ישירות על המאבקים הפוליטיים בתוך התנועה המהפכנית שבעולם הערבי. היא מחזקת את ידי האינטרנציונליסטים במאבקם כנגד הלאומנים שם. שנית, התנועה המהפכנית המתחדשת, במיוחד במערב, מהווה חזית אחת בהיקף כל-עולמי לא מבחינה אירגונית או פוליטית אלא מן הבחינה הרעיונית-מוסרית. בחזית מוסרית-רעיונית זו ניצבת "מצפן" בקטע בעל חשיבות אסטרטגית לגבי התנועה כולה. כל מאמר, כרוז, הפגנה או פעולה אחרת שחברי "מצפן" מבצעים, מתפרסמים מיד ברחבי התנועה, למרות העובדה שבישראל עצמה משתדלת הציבוריות והעיתונות האחראית, הנאמנה למדינה, להעלים, לטשטש ולהשמיץ פעולות אלה. אין זו התעניינות אקדמית, שכן מאבקה של "מצפן" משמש תחמושת רעיונית ומוסרית חיונית לתנועה המהפכנית.
* * *
התנועה המהפכנית ש"מצפן" היא חלק מתוכה איננה מפלגת בחירות ואף לא תנועת מחאה. אין היא שואפת לתקן, לשנות או להוות קבוצת לחץ במסגרת החברה הנוכחית. אין לה שום עניין בקולות, כסאות, תפקידים, או מחמאות מצד החברה הקיימת. היא פועלת למען הנחלת תבוסה רעיונית-מוסרית-פוליטית מוחצת וכוללת, בגלוי ולעיני כל העולם, לחברה הנוכחית. היא שואפת להביס חברה זו לחלוטין ולסלקה מבמת ההיסטוריה. אין לה שום נאמנות לערכי היסוד של החברה הקיימת, היא בזה לפוליטיקה "ריאליסטית", "אחראית", ול"ביקורת קוסטרוקטיבית", היא מתמחה בביקורת דסטרוקטיבית, נטולת אחריות. אין היא מסתפקת בביקורת מנקודת ראות דמוקרטית, ליברלית, או במחאה רדיקלית כלפי החברה הקיימת. אין היא מתנחמת בנון-קונפורמיזם או בבניין העם והארץ.
היא תנועה מהפכנית אשר זהותה אינה נקבעת על ידי התנגדות לממסד, אלא על ידי מטרה ממשית וחיובית משלה, מטרתה – הקמת חברה שבסיסה השלטוני הוא הניהול הישיר, וסמכות הכרעה מלאה של מועצות פועלי הייצור עצמם (ללא שום תיווך של נציגים פוליטיים, איגוד-מקצועיים, או טכנוקרטיה) בכל השאלות הנוגעות למדיניות כלכלית ולייצור. ביטול סמכות ההכרעה של הרשות הפוליטית, האיגוד-מקצועית, והטכנוקרטיה (בהקשר ישראלי – ביטול כל הסמכויות של ההסתדרות, הכנסת, והממשלה). החברה החדשה לוחמת לביטול כל תשלום עבור עיסוק בענייני הציבור, והשלטת דרגת שכר יחידה ברחבי החברה. החברה החדשה חותרת להקמת ממשל המבוסס על רשת ארצית של מועצות ניהול-עצמי, של דמוקרטיה ישירה, ללא תיווך נציגים, בכל אגף של החיים החברתיים, ממשל אשר במרכזו מועצות עובדי הייצור.
חברה זו לוחמת לביטול ההפרדה הקיימת בחברה הנוכחית בין שולטים לנשלטים, בין ייצור לשלטון, בין משחק לעבודה, בין אמנות למדע, בין תרבות למוסר. היא חותרת להפוך את הייצור לאמצעי, ואת האדם למטרה. היא תשחרר את האדם מהשתעבדותו לדפוסים רעיוניים, חברתיים, וכלכליים שהוא עצמו יצר אך אינו תופסם ככפופים לו ונשלט על ידם כאילו היו "כורח היסטורי" או "גזירת הגורל". התנועה המהפכנית החדשה אינה מכירה ב"כורח היסטורי". היא בוטחת בכוחה לעצב את המציאות החברתית.