תעמלני מרבית המפלגות לא חסכו מאמץ למען עודד את בעלי זכות הבחירה ללכת לקלפיות, כדי לתרום את תרומתם לעיצוב דמותה של המדינה ומשטרה במשך ארבע השנים הבאות. האמנם באמת עמדו להכרעה שאלות העשויות לעצב את מבנה המדינה והחברה הישראליים? אם נאמין לגירסא דלעיל – הן; לאמיתו של דבר – לאו!
אם נבחן את מצעיהן ומדיניותן של המפלגות אשר עשויות היו ליטול את השלטון, או נתחים ממנו, יתברר לנו כי שאלות היסוד אשר יכריעו את גורל העם הזה ואורח חייו, אף לא הועלו לדיון. אין הבחירות מספקות לבוחר שום ברירה. הוא הלך והצביע מתוך סימפטיה אישית, מסורתית-רגשית או אחרת, בשביל קבוצה אלמונית או פלמונית, בתוך המימסד הקיים, שאף אחת מהן אינה מהווה אלטרנטיבה לאחרת. יחולל הבוחר את מירב השינויים – ולו המפתיעים ביותר בתחום הנ"ל, יהיו אלה שינויים כמותיים בלבד. דבר לא ישתנה בדפוסי היסוד של חיינו. כי בענייני היסוד כגון: יחסי ישראל-ערב, המבנה הרכושני-אוליגארכי של המשק, החברה והמדינה – לא יחול שום שינוי. במקרה הקיצוני ביותר יחוללו שינויים אלה מיתון או החמרה של מגמות שונות בתוך השיטה הקיימת. השיטה עצמה מקודשת ואסורה בנגיעה אליבא דכל הכנופיות הנ"ל.
יתר על כן , עצם שיטת הבחירות בדפוסי המבנים הפוליטיים-מפלגתיים הקיימים, בנויה על העיקרון של קידוש המשטר ואורח החיים הקיים. כל מי שמעז לצאת כנגד בסיס משותף זה, "דמו" הפקר; מכונת האדירים של הרשויות השליטות ושל "האופוזיציה של הוד מלכותו" ייצאו נגדו לכלותו ולמחות את זיכרו בלי כסיות משי ובלי גינונים של טקס.
והנה כי כן, זו הסיבה מדוע אין להתרגש יתר על המידה ערב הבחירות ואין לחפור בעמקות יתרה בתוצאותיהן. כל זה אינו אלא משחק בין כנופיות שומרי החומות החרדים מכל קידמה חברתית. אם נוצרת אפשרות לדוק פה ושם את החומה תוך השתתפות במערכת הבחירות – אין להחמיצה, אך בל נטפח אשליות כי שינוי חברתי עמוק יכול להיות מושג כתוצאה משיטת הבחירות הקיימת.
עניין זה אינו מיוחד לישראל. כמעט בכל ארצות מערב אירופה וצפון אמריקה, בהן נהוגה השיטה הפרלמנטארית הנוכחית, נוצר משבר אידיאי חמור, בפרט בקרב השכבות הצעירות שבאוכלוסיה. מתברר והולך שהברירה בין ניכסון להאמפרי בארצות הברית; בין שמרנים ללייבור בבריטניה; בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית בגרמניה המערבית וכו' – אינה לאמיתו של דבר ברירה כלל. זו, ברוב המקרים, אותה הגברת בשינוי אדרת; ובחלק מן המקרים אותה הגברת באותה אדרת ממש. יתר על כן, מתברר שגופים פוליטיים אחרים אשר מתקרבים לאפשרות ריאלית ליטול חלק בשלטון, כגון המפלגות הקומוניסטיות של צרפת ואיטליה, ואשר בעבר דגלו במהפכה חברתית – מוציאים ממצעיהם כל זכר למהפכנות, למען הכשיר עצמם בעיני שותפים קואליציוניים פוטנציאליים, המקדשים את הקיים.
לאלה הרוצים באמת ובתמים בתמורות חברתיות מעמיקות, אין מה לצפות מן הדמוקרטיה הפרלמנטארית הקיימת. להם נותר רק מרחב הפעולה הפוליטית הישירה. כוונת הדברים היא – הקמת גושים ואירגונים פוליטיים שייצאו למאבק אמיתי נגד המימסד ברחוב, באולמות ציבוריים, בכתב ובעל-פה, בכל העניינים הטעונים תמורה. מאבק זה, אם ינוהל בעקשנות ובתבונה, עשוי להוליד מימסד פוליטי בעל אופי חדש לחלוטין, באמצעותו יבוטא רצון העם יום יום, שבוע שבוע ושנה שנה, על ידי נציגות ישירה בכל התחומים ובכל הרמות.
לשם הדגמה, אם יעז איזשהו ראש ממשלה להקים קואליציה על בסיס העושה פלסתר את ההתחייבות לבוחרים (טלביזיה בשבת, למשל), יקומו המוני הבוחרים באסיפותיהם בבתי החרושת ובמקומות מגוריהם ויכפו על נציגיהם בבית הנבחרים להפיל ממשלה כזאת. אם יסרבו הנציגים לעשות כן, יוכלו בוחריהם להחליפם בו במקום. שום משמעת לא תחייב חבר בבית הנבחרים אלא המשמעת לבוחריו.