מוסף "הארץ" הקדיש לאחרונה כתבת-ענק ל"אדון דני" ("הארץ", 14.11.69). בשער הגיליון נראה "אדון דני" בפעולה – מחזיק בידו את שפופרת הטלפון כשהוא שקוע בשיחה. בעמוד 5 נראה "אדון דני" בפרופיל מחייך, על רקע שטרי כסף רבים. בעמוד 6 – "אדון דני", בחליפה מהודרת, מעשן סיגר. בעמוד 23 – "אדון דני" נינוח במשרדו, על רקע דיוקנו המצויר של אביו.
מיהו ''אדון דני"? זהו דניאל רקנאטי, המנהל הכללי ויושב-ראש מועצת המנהלים של הקונצרן הענקי הידוע בשם בנק דיסקונט לישראל בע"מ.
מספר ''הארץ" על דיסקונט: בשנת 1948 היו לבנק 2 סניפים ו-100 עובדים. עתה יש לו 116 סניפים ו-2,000 עובדים. ועוד משהו: סך כל הנכסים של דיסקונט מגיע לסכום של עשר ספרות. 2,726,471,000 לירות ישראליות. קצת פחות מבנק לאומי (3,409,187,000 לירות).
ובכן, ''אדון דני" – כך קוראים לו בבנק ("זה אולי מצחיק, אך כך זה אצלנו") – ענה לשאלותיו של "הארץ", וכה אמר –
על פנחס ספיר ועל האפשרות שימונה לשר-האוצר בממשלה החדשה:
"פנחס ספיר הוא בעל חזון, כוח עבודה ודחף. הוא מעורר יוזמות ללא גבול, פעילות ענפה. הוא מלהיב לנושאים שבטיפולו. הוא מאיץ. איני מכיר אחד המתאים יותר ממנו להיות שר-האוצר בממשלה החדשה שתקום..."
על הביקורת המושמעת כלפי הבנק לגבי להיטותו המופרזת לעשיית רווחים, לעיתים על חשבון שירותים ללקוחות:
"זה תפקידי, ותפקידו של כל אחד האחראי למוסד, לדאוג לאינטרסים שלו, להפיק רווחים. אין שום פגם בכך..."
על פוליטיקה:
"איני עוסק בפוליטיקה. אין לי ראש לכך. איני בנוי לכך..."
על המשטר הכלכלי בישראל:
"המשטר הכלכלי בישראל והמיבנה שלו מוכתבים על-ידי צרכי המדינה. זה לא עניין וולונטרי שהממשלה קובעת אותו..."
על הגירסה, כי לכלכלה בישראל יש מיבנה סוציאליסטי:
"זה לבטח אינו מיבנה סוציאליסטי. הצרכים דורשים שלא יהיה משטר סוציאליסטי בישראל".
על הכרזתה של גולדה מאיר, מלפני עשרים שנה, בדבר "סוציאליזם בימינו":
"זה היה ב-1949. גולדה אמרה מה שאמרה לפני שידעה את הבעיות של ישראל. למשטר בישראל יש צבע סוציאליסטי, אך דה פאקטו הוא אינו כזה, זה משק מעורב. בעבר התאימו את האידיאולוגיה לצרכים, אך המעשה שונה מן האידיאולוגיה. אני מקווה כי כך יימשך".
על בנק ישראל:
"...אין טענות כלפי בנק ישראל".
על תחזית התפתחות המשק בשנה הבאה:
"הפעילות בבנק מושפעת מתהליכי המשק. אנו חוזים כי הבנק יוסיף להתפתח ב-1970 בד בבד עם המשק".
על הפסדים בעבר:
"בכל שנה יש הפסדים, חובות מסופקים. אך התוצאה היא הקובעת, כלומר הרווח הסופי לאחר כל הניכויים... אין עסק בריא שרק יודע להרוויח. הפסד זה חלק מהעסק. כל החוכמה היא להיכנס לסיכונים הנראים סבירים. בשנה שעברה הרוויחה חברת ההשקעות שלנו כ-22% על הון המניות".
על משטר המיסוי:
"...לגבי מפעלים וחברות, (אחרי) התיקונים האחרונים שנעשו בחוק לעידוד התעשייה, אין הנטל כבד מדי בתנאי ישראל הקיימת ולאור צרכיה''.
על סניפי הבנק ביריחו, ברמאללה, בטול-כרם, בעזה ובמזרח-ירושלים:
"אני מקווה כי ישראל תישאר לעולמים בשטחים וטוב תמיד להיות ראשונים. הנטל אינו כל כך כבד וההשקעה שעשינו היא לטווח ארוך".
על התרחבות העסקים בחו"ל ועל הגירסה כי התרחבות זו נעשית מחשש הלאמה וסוציאליזם בישראל:
"אנו מתרחבים בחוץ-לארץ רק מתוך שיקולים עסקיים טהורים. איני מאמין כי ילאימו את הבנקים בישראל. אין מה להלאים. בנק לאומי שייך למוסדות הלאומיים. בנק הפועלים שייך להסתדרות. ישראל היא מדינה החיה במשטר הקפיטליסטי של העולם המערבי. איני מעלה על הדעת הלאמת בנקים כאן. הכיוון היום הפוך. מוכרים לציבור חברות ממשלתיות".
על השאלה מה למד מאביו המנוח – מייסד העסקים:
המלבה"ד ב. ניסים"העיקר – טוב שם טוב משמן טוב".
