הוזמנת להשתתף בכנס בינלאומי זה, כדי לשרת את המטרות המדיניות והתעמולתיות של הממשלה הישראלית ושל התנועה הציונית.
אם אתה ציוני, ואם באת להשתתף בכנס-רמייה זה מתוך הכרה מלאה ‒ אין דברינו מכוונים אליך. אך אם נקלעת לכאן בתום לב או מחוסר ידיעה, קרא את הדברים הבאים ופעל בהתאם למצפונך. מארגני כנס זה מעוניינים בגיוס קולך נגד הפעולות השרירותיות המבוצעות מטעם הביורוקרטיה הסובייטית ונגד הרצח המשפטי המבוצע מטעם החוגים הריאקציוניים השולטים בעיראק. יחד עם זאת, רוצים הם לרתום אותך למסע הגנה וחיפוי על מדיניות השררה והדיכוי שמבצעת הממשלה הישראלית בשטחים הכבושים ובישראל גופא.
לידיעתך:
בישראל שרירים וקיימים עד עצם היום הזה חוקי דיכוי קולוניאליים, הקרויים בשפה מקצועית בשם "תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945".
אלה הם "חוקים" אותם ירשה הממשלה הישראלית מידי האימפריאליזם הבריטי ששלט בארץ עד מאי 1948. הם "נחקקו" על ידי פרידים קולוניאליים, שלוש שנים לפני קום מדינת ישראל.
להלן מספר דוגמאות:
תקנות 109 ו-110 מקנות למפקד צבאי סמכות לצוות על אזרח להיות תחת השגחת המשטרה ולדווח לה על כל תנועותיו; לשלול מאדם את חזקתו ברכושו, למנוע ממנו מלבוא במגע עם אזרח אחר, לאסור עליו את היציאה מדירתו ועוד.
תקנה 111 מקנה למפקד צבאי סמכות לעצור כל אזרח לתקופה בלתי מוגבלת, מבלי להאשימו.
תקנה 112 מקנה למפקד הצבאי סמכות לגרש כל אזרח אל מחוץ לארץ, להגלותו ולאסור עליו לחזור למולדתו.
תקנה 119 מקנה למפקד הצבאי סמכות להחרים ולהרוס ביתו של אזרח.
כל הסמכויות הללו מוקנות למפקד הצבאי מכוח-סמכותו של שר הביטחון (שירש בישראל את סמכות הנציב הקולוניאלי הבריטי). הן מופעלות בשרירות, מבלי שום הליך משפטי!
- דרוש ממארגני הכנס הבינלאומי העתק תקנות אלה. עיין בהן בעצמך!
האם מופעלים "חוקים" אלה הלכה למעשה, או שמא הם בבחינת אות מתה, חסרת שימוש?
התשובה: מאות ואלפים מתושבי השטחים הכבושים ובישראל עצמה, נפלו ועודם נופלים קורבן ל"חוקים" אלה.
בישראל מצויים מאות רבות של אזרחים ערבים שחופש תנועתם מוגבל; הנזקקים לרשיון צבאי כדי לנוע מעיר לעיר בתוך תחום ישראל; המרותקים לביתם; החייבים בהתייצבות יומיומית בתחנת משטרה, ויותר מכך: המושלכים לכלא ללא משפט וללא האשמה כלשהי!
האם גילו לך מארגני הכנס עובדות אלו? האם הכנס דן בשאלות אלה? האם ניתנה לך האפשרות לשוחח פנים אל פנים עם אותם אזרחים ישראלים הסובלים משרירות מדכאת זו? בוודאי שלא! הרי לא לשם כך אורגן כנס-הרמייה הבינלאומי הזה!
במהלך הכנס שמעת בוודאי את דברי הנועם והחלקלקות של שר המשפטים הישראלי, עורך-הדין יעקב שמשון שפירא. ובכן, הבה ונצטט בפניך את דברי אותו י.ש. שפירא ‒ דברים שאמר מזמן, עוד בטרם נתמנה לשר; דברים אותם אמר בכנס משפטים יהודים שהתקיים בתל אביב, ב-7 בפברואר 1946.
כך הוא אמר:
"המשטר שהוקם עם פרסום תקנות ההגנה בארץ ישראל אין דומה לו בכל ארץ נאורה. אף בגרמניה הנאצית לא היו חוקים כאלה ומעשי מיידנק ודומיהם היו אף הם נגד אות החוק הכתוב. רק צורת משטר אחת תדמה למסיבות אלה – מעמדה של ארץ כבושה. אמנם מרגיעים אותנו בכך שהתקנות מכוונות אך ורק נגד העבריינים ולא נגד כלל האזרחים. אולם, גם המושל הנאצי באוסלו הכבושה הצהיר כי לא יאונה כל רע לאזרח שילך אחרי עסקיו בלבד… אנו חייבים להצהיר קבל כל העולם: תקנות ההגנה של ממשלת ארץ ישראל הן הרס יסודות המשפט בארץ. בתי הדין הצבאיים מתקשטים רק בתואר של 'בתי דין', אך למעשה אין אלה אלא 'ועדות משפטיות צבאיות המייעצות לגנרל'. העברת חלק גדול של שיפוט אזרחי לשיפוט אקסקלוסיבי או מקביל של בתי דין צבאיים, משמעה ביטול המשפט עצמו. אין סמכות לשום משלה לחוקק חוקים כאלה".
באותו כנס עתיק יומין נשא דבריו עורך-דין אחר, ד"ר ברנרד ג'וזף, הנקרא היום דוב יוסף, הוא שר המשפטים הקודם בישראל. אמר הוא:
"...אשר לתקנות ההגנה עצמן, השאלה היא: אם כולנו נהיה נתונים לטרוריזם בגושפנקה רשמית… או שיהיה קיים כאן חופש הפרט; האם תוכל האדמיניסטרציה להתערב בחייו של כל פרט מבלי ביטחון לחיינו? אין כל ביטחון שלא ייאסר אזרח לכל ימי חייו ללא כל דין... על מעשי המפקד אין ערעור, אין פנייה לבג"ץ. נוסף על כך, אין צורך שאדם באמת יעבור עבירה, מספיק שבאחד המשרדים תתקבל החלטה ‒ וגורלו של האדם נחרץ... עקרון האחריות ההדדית הגיע כעת לאבסורד. כל 600,000 בני היישוב העברי יכולים להיתלות בשל עבירה שמישהו יעשה בארץ… אין לדרוש מהאזרח שיכבד חוק המעמיד אותו מחוץ לכל חוק".
הדברים ברורים!
מה תעשה אתה? התשובה נתונה בידך. האם תשמש סניגור לשרירות ולדיכוי? האם תשמש כסות לעוול ‒ או שמא תקים קולך ותיאבק? לא רק נגד הביורוקרטיה הסובייטית, לא רק נגד השלטון הריאקציוני בעיראק. גם נגד הכיבוש והדיכוי הישראליים.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)
אוגוסט 1969
תל אביב, ישראל
