1982

לשאלה הפלסטינית אין "פתרון צבאי" (בנוסח רפאל איתן), גם לא "פתרון סופי" (בנוסח גאולה כהן); הפלסטינים אינם "חיות דו-רגליות" (כדעת מנחם בגין) ואי-אפשר לכפות עליהם "סדר חדש" (כדעת אריאל שרון); בעייתם לא תיפתר לא ב"העברת אוכלוסין" (כהצעת משה שחל) ולא בגירוש המוני (כרצונו של סאעד חדאד). יהיו אשר יהיו תוצאות הקרב על ביירות, הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ודיכוי – בגדה המערבית וברצועת עזה, בישראל, בלבנון וביתר תפוצות גלותם – ימשיכו להיאבק על חירותם!

שתי הפגנות ציינו ב-1982 את ה-1 במאי בישראל, שתיהן היו הפגנות רמייה: אחת ציונית, השניה סטליניסטית.

שבת. בשעה 14:00 מודיעים בחדשות שצעיר נהרג בהפגנה באל-בירה. תוך 3 שעות: הפגנה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, פיזור בגז מדמיע, עשרה עצורים, 3 מהם חברי מצפן ו-3 אוהדים שלנו.

הפגנת הזדהות של מצפן עם סולידאריות, בהשתתפות מעטים משל"י, ברחוב אלנבי בתל אביב