תופעה מפתיעה (ושלילית) במאורעות מאי בצרפת, היתה היעדרם המוחלט של נושאים בינלאומיים במשך כל אותה תקופה. השמאל הצרפתי, אשר בדרך-כלל מצטיין בתפיסתו האינטרנציונליסטית המובהקת, נטה הפעם להתרכז בנושאים צרפתיים.
היו אמנם הפגנות עם סיסמאות כמו "לעזאזל הגבולות" ו"אנחנו כולנו יהודים-גרמנים"; אך אלה נחשבו לבעיות צרפתיות. שאלות בינלאומיות כמו וייטנאם, קובה, א"י – נשכחו לגמרי.
באווירה זאת של אדישות חל יום השנה ה-20 למדינת ישראל ומלחמת 1948. לתאריך זה הכינו הסטודנטים הפלשתינאים היושבים בפאריס אסיפה גדולה (אם לשפוט לפי גודל האולם שנשכר עבורה). האסיפה נכשלה; האולם היה כמעט ריק.
אחרי כשלון זה החליטו, כמדומני, הפלשתינאים למצוא דרכים אחרות להסביר את עמדתם. הם הציבו בחצר הסורבון דוכן עם חומר ההסברה שלהם. בזאת גרמו הם לוויכוחים נרגשים על הנושא.
לרבים נראה כי ויכוחים אלה מכניסים יסוד בלתי-רצוי של חילוקי דעות בין הסטודנטים. לעומתם הפיצו כמה אירגונים צרפתיים את "חדשות האימפריה הישראלית" (עלון סאטירי שמאלי בשפה האנגלית שהוצא על ידי אנשי שמאל ישראליים בלונדון). כמו כן תורגם לצרפתית גילוי-הדעת של האירגון הסוציאליסטי הישראלי מיום 22 במרץ ("מצפן" גיליון 41). המסמך הופץ ברבים בצורת כרוז ועורר עניין רב.
לאחר מכן, בתחילת יוני, פרצו התקריות ברובע בלוויל, שבהן התנגשו תושבים יהודים וערבים (אלה ואלה יוצאי צפון-אפריקה) היושבים ברובע זה.
עם פרוץ התקריות הופת כרוז, בחתימתם של כל אירגוני הסטודנטים הערביים בפאריס (ובכללם האירגון הפלשתינאי), המגנה בחריפות את "האופי הגזעני של ההתנגשויות, שנגרמו על ידי פרובוקטורים ידועים לשימצה". הכרוז קורא לכל המהגרים הערביים בצרפת לשמור על השקט ולא להיגרר להתנגשויות.
כרוז טוב מאוד הופץ על ידי ועד הפעולה המהפכני של רובע בלוויל. בכרוז נאמר: "המעבידים, העיתונות המושחתת המנוהלת על ידי המנצלים... מנסים להפיץ את הדעה כי היהודים אשמים בכך שהערבים מנוצלים, וכי הערבים אשמים בכך שקיימת אבטלה. אלה הם שקרים: האשמים האמיתיים הם המעבידים".
אנשי הוועד, תושבי רובע מעורב זה, מבינים היטב את הסכנה הטמונה בהתנגשויות גזעניות כאלה.