סופה טרופית
במטאורולוגיה, סופה טרופית (הנקראת בפי תושבי מדינות שונות הוריקן, טייפון או ציקלון טרופי) היא סוג של ציקלון הנוצר באזורים הטרופיים, שקוטרו האופייני נע בין 100 ל-2,000 קילומטרים.
תוכן עניינים
אופן ההיווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה מבנית, סופה טרופית היא אזור לחץ נמוך אשר מכיל עננים ופעילות של סופות רעמים, כל אלה נישאים עם הרוח, שלעתים מגיעה למהירויות הרסניות, סביב מרכז הלחץ הנמוך. מקור האנרגיה של הסופה הטרופית הוא שיחרור חום כמוס מהתעבות המים בשכבות הגבוהות של האטמוספירה. כלומר, מי האוקיינוס מקבלים אנרגיה מן השמש ומתאדים, אז הם מטפסים מעלה באטמוספירה ומתקררים, וכאשר הם מגיעים לטמפרטורה מסוימת (נקודת הטל) הם מתעבים ומשחררים את האנרגיה שהושקעה באידוי קודם, לכן למעשה, אפשר לחשוב על סופה טרופית כעל מנוע חום אנכי עצום.
מכיוון שסופות טרופיות מרוויחות את האנרגיה שלהן משחרור של חום כמוס, הן מובדלות משאר המערכות הברומטריות, כמו שקעים בקווי הרוחב הבינוניים - אלה פועלים על הפרשי טמפרטורה אשר כבר קיימים באטמוספירה בין גושי אוויר. על מנת שסופה טרופית תמשיך לחיות ולפעול, היא חייבת להמצא מעל מקור מים חמים גדול (כמו למשל האוקיינוס קרוב לקו המשווה), אשר מספק את אנרגיית החום לסופה. כאשר סופה טרופית מגיעה לאזור יבשתי, או מגיעה לאזור שבו המים קרים יותר, התהליך נפסק והסופה הופכת לשקע ברומטרי רגיל (בהשראת אפיק רום שנמצא באזור, אם נמצא) או דועכת ומתמלאת.
כדי שתיווצר סופה טרופית כמה תנאים צריכים להתמלא. טמפרטורת מים שתהיה חמה דייה, מעל 26 מעלות, כדי שתיווצר התאדות של המים, ולכן סופות טרופיות נוצרות כאשר יש מזג אוויר חם ובמרחק גדול מספיק מהאזור של קו המשווה. כמו כן, צריך מסת ים גדולה כדי שהתאדות המים תתורגם לסופה, ולכן סופה טרופית תיתכן רק באוקיינוסים. עוד צריך שקע ברומטרי שיאפשר לאוויר לעלות למעלה כדי שיוכל להתעבות.
הסופה הטרופית מובילה אנרגיה מהאזורים הטרופיים לכיוון קווי רוחב רחוקים יותר. תהליך זה מכונה אינטרקציה טרופית-חוץ טרופית. הסופה הטרופית מעבירה אנרגיה בצורה משמעותית הרבה יותר מתופעות אחרות, כמו תמרה טרופית, למשל.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופות טרופיות נקראות סופות בעלות ליבה חמה - במהלך סופה טרופית הטמפרטורה בשכבות הנמוכות של הטרופוספירה גבוהות מהרגיל ב-20 עד 50 מעלות צלזיוס. ליד הקרקע לעומת זאת, הטמפרטורה נמוכה בכמה מעלות מן הממוצע בזכות כיסוי העננות והמשקעים הרבים.
סופות טרופיות מתאפיינות בעין הסערה - מרכז הסופה בקוטר של עד כמה עשרות קילומטרים ששורר בו שקט ושמש זורחת בו, אבל מסביבו נעות הרוחות העזות ביותר שעלולות לגרום את הנזקים החמורים ביותר. עין הסערה מתאפיינת בלחץ ברומטרי נמוך מאוד. הרוחות העזות המסתחררות סביב עין הסערה הן למעשה תוצאה של ה"נסיון" להשוואת לחצים, תוך כדי שכדור הארץ מסתובב במהירות על צירו - זרם האוויר שחותר להגיע לתוך עין הסערה מתערבל עם כיוון סיבוב כדור הארץ. תופעה זו מוכרת בשם כוח קוריוליס - אפקט מדומה הנראה ככוח אמיתי.
כיוון הסיבוב של הסופה נראה שונה בחצי הכדור הצפוני ובחצי הכדור הדרומי, אך הוא למעשה זהה - תמיד עם כיוון הסיבוב של כדור הארץ. קל יותר להמחיש זאת אם מדמיינים את סיבוב הכדור מזרחה: כאשר "מסתכלים" על הכדור במבט מעל הקוטב הצפוני, הסיבוב נראה נגד כיוון השעון. אך כאשר מדמיינים מבט מעל הקוטב הדרומי - הסיבוב נראה עם כיוון השעון.
סיווג וטרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופות טרופיות מסווגות לשלוש קבוצות עיקריות: שקע טרופי, סופה טרופית וקטגוריה שלישית ששמה נקבע על פי האזור שבו הסופה מתרחשת.
- שקע טרופי הוא מערכת מאורגנת של עננות וסופות רעמים בעלת זרימת אוויר בשכבות הקרובות לקרקע בכיוון מוגדר. בשקעים טרופיים הרוחות מגיעות למהירות של פחות מ-17 מטרים לשנייה.
- הפעילות בסופה טרופית חזקה ואינטנסיבית יותר מבשקע טרופי, והרוחות בה מהירותן מעל 17 מטרים לשנייה ומתחת ל-33 מטרים לשנייה.
- שמות הסופות בקטגוריה השלישית, שהרוחות הנמדדות בהן מהירותן מעל 33 מטרים לשנייה הם:
- בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט (ממזרח לקו התאריך) הסופות נקראות הוריקן.
- בצפון מערב האוקיינוס השקט הסופות נקראות טייפון.
- בדרום מערב האוקיינוס השקט ובצפון מזרח האוקיינוס ההודי נקראות הסופות "סופה טרופית חמורה", או ציקלון טרופי חמור.
- בצפון האוקיינוס ההודי נקראות הסופות "סופה ציקלונית חמורה".
- בדרום מערב האוקיינוס ההודי הסופה נקראת ציקלון טרופי.
הוריקנים מדורגים (לפי עוצמת הרוח הנושבת בהם) בסולם סאפיר סימפסון. על פי סולם זה ההוריקנים מקוטלגים בין 1 ל-5, כאשר 1 הוא הוריקן שבו הרוחות מנשבות בעוצמה החלשה ביותר, ו-5 החזקה ביותר. ייתכן שהוריקן בקטגוריה 1 יגרום יותר נזק מהוריקן בקטגוריה גבוהה יותר, מפני שבפעמים רבות הנזקים הגדולים מסופות טרופיות הם לאו דווקא כתוצאה מהרוח המנשבת בהם, אלא דווקא כתוצאה מהצפות, מפולות בוץ וכו', ולכן ייתכן שיגרם נזק כבד יותר מסופה המדורגת נמוך יותר, מפני שבאזור בו התרחשה, נגרם נזק גדול יותר.
טייפון טיפ היה ציקלון טרופי שהתפתח באוקיינוס השקט בשנת 1979, ונחשב, נכון ל-2016, לגדול ולחזק ביותר בהיסטוריה המתועדת.
עונת ההוריקנים האטלנטית 2005 שברה את כל השיאים מבחינת מספר ההוריקנים ועצמתם. בצפון האוקיינוס האטלנטי היו 28 סופות טרופיות (שיא), 15 מתוכן הוגדרו כהוריקן (שיא) ומתוכם 7 היו בעצמה של קטגוריה 3 ומעלה. בהוריקן וילמה נמדד שקע ברומטרי של 882 מיליבר (שיא) ורוחות בעצמה של 295 קמ"ש. בעונת ההוריקנים נספו 2,280 אנשים (בעיקר בעקבות הוריקן קתרינה והוריקן סטן), ונגרם נזק של כ-120 מיליארד דולר (שיא).
שמות מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1953 ניתנים לסופות הטרופיות (מטעמי נוחות) שמות פרטיים, בסדר עולה של האלפבית הלטיני (ABC), כשכל שם מתחיל באות הבאה בתור. הרשימה מורכבת מראש על ידי הארגון העולמי למטאורולוגיה. עד 1979 ניתנו רק שמות של נשים ואז הוכנסה לשימוש רשימה שש-שנתית שבה ניתנים לסירוגין שמות של גברים ושמות של נשים. במקרים שסופה גרמה נזק כבד מאוד – שמה מוצא מן הרשימה כדי שלא ייעשה בו שימוש שוב במחזור נתינת השמות הבא. ברשימה לכל שנה 21 שמות, וביחד 126 שמות למחזור בן שש שנים, כשלכל אזור סופה, מוגדרת רשימת שמות שש-שנתית שונה. במידה ובעונה אחת מתרחשות יותר מ-21 סופות טרופיות, הסופות הבאות ייקראו בשמות אותיות האלפבית היווני (אלפא, בטא, גמא וכו').
מחקר סופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדמונד היילי היה הראשון, שכבר ב-1686 פרסם את מפת העולם המציגה את משטר הרוחות מעל האוקיינוסים. הוא תיעד את תוצאות המחקר שעשה בסנט הלנה בדבר הקשר בין הלחץ הברומטרי והגובה מעל פני הים והקשר בין התחממות לבין היווצרות רוחות וסופות טרופיות.
מייג'ור גנרל ויליאם ריד(אנ') הוצב באיי ליווארד, היה עד להוריקן של 1831(אנ') ובעקבות כך חקר את משטר הרוחות. ב-1838 הוא פרסם את ממצאיו ב"An Attempt to Develop the Law of Storms by Means of Facts" וכעבור כעשור פרסם את "The Progress of the Development of the Law of Storms and of the Variable Winds".
הנרי פידינגטון(אנ') היה בקולקטה ב-1833 כאשר ציקלון הכה במקום. ב-1838 קרא את מחקרו של ריד על "משטר הסערות". פידינגטון היה זה שכינה את הסופות המכות בחופי הודו בשם "ציקלון" ופרסם סדרת מאמרים בנושא. הוא הבחין בעובדה שיש לציקלון מרכז שקט וכי רוחות נעות סביבו נגד כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני ובכיוון השעון בחצי הכדור הדרומי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסלולי כל הסופות הטרופיות שנוצרו בשנים 1985 - 2005:
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סופה טרופית |
- רוחות וסופות, ד"ר יואב יאיר; ד"ר רמי קליין, אתר מט"ח
- על סופות, אתר מוזיאון המדע בירושלים
- סערות טרופיות, באתר "שער לים"
- היבטים מדעיים על תופעת הסופות הטרופיות באתר הידען
- על שמות של סופות
- ארז גרטי, איך נוצרת סופת הוריקן?, מדור "מאגר המדע באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 30 אפריל 2010
- בלדד השוחי, איך הוריקן מחליט לאיזה כיוון להסתובב?, באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2010
