מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל
תתנו
להם
רובים
גיוס לכולם
לא בבית
ספרנו
קבוצות מיעוט כגון: אתיופים, בדואים או דרוזים מנסים להשתלב בחברה דרך השירות הצבאי. אך מסתבר, שההדרה בחברה שלנו חזקה יותר אפילו מהאתוס הצבאי. על הצבא כקרש קפיצה לחברה הישראלית, בכתבה של הטלויזיה החברתית.

אין בהרצאה זו יעדים של גיוס אלא של הבהרה ודיון. סירוב חברתי עשוי לפתוח דיון השונה באופן משמעותי מהדיון הפוליטי אשר מתנהל באמצעות ההתארגנות הנקראת "פרופיל חדש". אין כאן ביקורת אלא ניסיון להציג מסגרת מחשבתית השונה במספר נקודות התייחסות מהמסגרת ההווה ב"פרופיל חדש". 

ב-1998, כשהבת שלי היתה בכתה ו', הצבא בא לבקר בכתה שלה. נכנסו לחדר חיילת וחייל במדים, המורה פינתה להם את המקום שלה לפני הכתה והם הגישו לילדים מצגת. החיילת שאלה בקול דרמטי: "ילדים, ממה אתם פוחדים?" הילדים סיפקו לה תשובות מתוך העולם שלהם – חייזרים תפסו מקום גבוה ברשימה. היו בה גם מבחנים, מחבלים, ברקים. החיילת הקשיבה ולא מצאה את התשובה שהיתה צריכה כדי למלא את התפקיד שהוטל עליה. היא אמרה: "נכון, אבל יש עוד דבר נורא מפחיד שלא הזכרתם: מ-ל-ח-מ-ה." היא ביטאה את המלה לאט, רשמה אותה בגדול לרוחב כל הלוח, ומתחה מתחת קו ארוך. הבת שלי תיארה לי את פרטי הסצינה. אחר-כך החיילת הסבירה מה יכול לקרות לאנשים במלחמה, אפילו אם הם לא חיילים. אחת הילדות התחילה לבכות וילדות וילדים מסביבה ליטפו אותה וניסו להרגיע אותה. זאת היתה ילדה שאמא שלה מתה בערך שנתיים לפניכן. אני מניחה שהבכי והתגובות מסביב, העצימו מייד את המטען הרגשי של המצגת. החיילת הצליחה להפיק בכיתה ריגוש ומתח. זאת היתה פרסומת מלחמה בהחלט אפקטיבית.

חיי היומיום בחברה הישראלית מלאים בנוכחות הצבא בפרסומות, ברחוב, על אוטובוסים, בקמפיינים ממשלתיים וכו'.

חלק מפעילות פרופיל חדש הינה תמיכה במי שהחליטו לא לשרת בצבא.

"פרופיל חדש" היא תנועה פמיניסטית המונה נשים וגם גברים, היודעות שאפשר לחיות במדינה שהיא לא מדינת חיילים. מדינת ישראל יכולה לנקוט היום מדיניות שלום נחרצת.