________________________

שלום עכשיו?

תשובתנו החלטית וחד-משמעית:

כן!

אולם כל מי שדוגל בשלום-עכשיו חייב לשאול שאלה נוספת, קצרצרה:

כיצד?

יקצר המצע מלדון כאן בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי ובשורשי הסכסוך שבין הציונות לבין הפלסטינים. אנו עושים זאת מעל דפי עיתוננו ובמסגרת חוגי-בית במקומות שונים בארץ. אך בקצרה נאמר כאן רק זאת:

אין ולא יהיה שלום מבלי שישרור שוויון בין שני עמי הארץ ‒ העם הערבי-הפלסטיני והעם היהודי-ישראלי. שלום ללא שוויון אינו ראוי לשם שלום; זהו, לכל היותר, "הסדר" המבוסס על יחסי הכוחות השוררים היום באזורנו: חולשה פלסטינית, עוצמה ישראלית והגמוניה אמריקאית.

אל תרמה את עצמך כי "הסדר" כזה משמעו שלום.

הרוצה בשלום חייב להיאבק למען הכרה בזכותו של הערם הערבי-הפלסטיני להגדרה עצמית; הלוחמים הכנים למען שלום-עכשיו חייבים להשתחרר מן הכבלים הקושרים אותם ל"קונצנזוס הלאומי" ‒ הן לפי פירוש בגין והן לפי פירוש פרס.

עליהם להיאבק ‒

• למען נסיגה ישראלית מלאה, מיידית ובלתי-מותנית מכל השטחים הכבושים.
• נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב להמונים הפלסטיניים מי ייצגם.
• נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים מהם תיסוג ישראל.

האירגון הסוציאליסטי בישראל

תל אביב, ספטמבר 1978

המעוניין להשתתף בחוגי-בית, לרכוש את עיתוננו ולקבל חומר-הסברה ‒ יפנה אל "מצפן", ת"ד 28061 תל אביב.