עם משונה הישראלים הללו. משחקים במחבואים. כל תנועה פאשיסטית ראויה לשמה בעולם, למשל, מצדיעה במועל-יד. הסיסמאות שונות? לא. האידיאולוגיה שונה? לא. המטרות שונות?לא. אז לא מתביישים, ומאמצים מועל-יד או סמלים אחרים בטבעיות. פה זה שונה – הליגה להגנה יהודית וחברת-הבת ד"ב בע"מ (שוב עם אותן סיסמאות, אידיאולוגיות ומטרות) ,מסמיקים כל פעם שצריך להרים את היד. לכן החליטו על פשרה: אגרוף קמוץ. לא שזה מטעה מישהו.
אותו סיפור לגבי מחנות ריכוז. יספרו לאזרח הישראלי עשרות פעמים על מאות אסירים בתאים צפופים, בליאפשרות יציאה, על קצינים אכזריים, על התעללות ברוטאלית ומחסור במזון והוא יתעקש לקרוא לזה בית-סוהר. למרד מאורגן של אסירים נגד דיכוי והתעללויות הוא יתעקש לקרוא "השתוללות פרועה" ללא כל סיבה, הנובעת, כנראה, מרוב נחת.
הנחת שמשביעים משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר את קרואיהם מוכר היטב לכל ערבי במדינה, ולא מהיום. הפנתרים, ואזרחים תמימים שנתקלו באקראי ביחס המשטרה, העלוהו לכותרות בשנה האחרונה, והצליחו לעורר מעט דעת-קהל לנושא.
אך המאבק העקבי והאמיץ ביותר נגד הדיכוי האכזרי מתנהל מאז המלחמה מאחורי הסורגים:
- בסוף אפריל 1970 פרצה שביתת-רעב של אסירים מינהליים בכל בתי-הסוהר בישראל ובשטחים הכבושים;
- בחודש מאי 1970 פרצה שביתת-רעבשל האסירות הערביות בכלא רמלה;
- ביולי 1970 פרצה שביתת-רעב בכלא אשקלון, ונמשכה 14 יום;
- באותו זמן פרצה בכלא רמלה שביתת-רעב, להפגנת הזדהות עם אסירי אשקלון;
- במאי 1971 הכריזו 21 אסירים בכלא שטה שביתת-רעב;
- ב-30 בספטמבר 1971 פורץ מרד אסירים בכלא אשקלון.
ימים ספורים לפני המרידה בכלא אשקלון פרצה מרידה בכלא אתיקה, אי-שם ברחבי ארצות-הברית. העיתונות הישראלית התנפלה על הסקופ ולא חדלה לנתח את סיבות המרידה באתיקה, התנהגות הסוהרים, תגובות השלטונות (האמריקאיים), וגירסת האסירים עצמם. הנימה הכללית היתה אפילו מעט אוהדת לאסירים המתמרדים.
לגבי אסירים אחרים שהתמרדו נגד עוול – אסירי כלא אשקלון – היו הדיווחים שונים מן הקצה אל הקצה. אמת, העיתונאים לא הורשו להיכנס לבית-הסוהר. אך במקום לדרוש ולחקור על המצב ב"איזור הסגור'" התחבאו, כמנהגם, מאחורי הגירסה הרשמית. הגירסה הרשמית הופיעה באדישות על מסך הטלביזיהוהודיעה, כאמור, כי היתה זו "השתוללות פרועה ללא כל סיבה", הנובעת כנראה מרוב נחת. הגירסה הרשמית מינתה "ועדה בודקת'" רשמית, שבראשה עומד הקצין האחראי למשטר בכלא אשקלון. אף אישיות בלתי-רשמית לא השתתפה בוועדה. הוראה רשמית קבעה כי מסקנות "הוועדה הבודקת" לא יותרו לפרסום. העיתונות הישראלית מתרשמת מאוד ממסירות הוועדה ורצינותה, וזונחת את הנושא.
היא תעסוק בוודאי, יחד עם כל בית-ישראל, ברזי הרזין של מעצרי יהודים בברית-המועצות, וביחס המשפיל בכלא הסורי. היא תדרוש בתוקף מעמד של אסירים פוליטיים לכל מרגל או עצור ברחבי העולם, כאשר הוא יהודי, ותילחם בחירוף נפש על זכותו ליחס אנושי ונגד כל הפליה.
ובמרד הבא שיפרוץ בארץ, באחד מבתי-הכלא הרבים המאוכלסים באסירים ועצורים פוליטיים – מרד שהוא בלתי נמנע בגלל התנאים והיחס – ישובו ויתמהו על "החוצפה של אלה''.
שאלה של מינוח?